var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=106542;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("הודעה למגידי שיעורים ולמשתתפי השיעורים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=638")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107155","אדם שכר רכב באילת ","מנחת טנא","13/05/24 00:58","49159","38"),new MostViewed("107157","הגהות הגר&quot;א בבא מציעא עא, עב, עג","אוריאל שלמוני","13/05/24 17:21","605","22"),new MostViewed("107163","הגהות הגר&quot;א בבא מציעא עו","אוריאל שלמוני","14/05/24 18:18","605","12")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("106542","0","פרק רביעי- הקשר בין נזקים מועדים ושגרתיים לשור שהמית אדם","18/12/23 00:19","ו טבת","תשפ&quot;ד","00:19","עדי דיאמנט","סיכום פרק 4 (שור שנגח ד וה)<br /><br />הפרק הזה היה לא קל. לא בתוכן שלו, ולא בעיתוי שבו נלמד.<br /><br />לעומת הפרקים הקודמים (ב-ג) שעסקו בנזקים ממוניים שיסודם- *תקלות*, התנגשויות, דברים נורמטיביביים ורגילים שהשתבשו, ונזקים בגרמא,<br />דיונים שמתחילים ונגמרים ברובם בכסף ומקסימום בתשלום על חבלה בת ריפוי,<br /><br />עברנו בפרק ד לדון בנזקים שיטתיים ונזקים חמורים- בחיי אדם. <br />זו כבר לא תקלה, זו מציאות בעייתית.<br /><br />***<br /><br />הפרק דן בכמה יסודות של חומרה, כשהחצי הראשון מתייחס למניעת חזרת הנזק וסגירת &quot;פרצות בחוק ותירוצים&quot;:<br /><br />1 לו לז. *שיטתיות* . &quot;מועד&quot;. דבר מה שחוזר על עצמו, שור שנוגח 4-5 פעמים, סוגי מועדות, הרגלים של נזק. זה לא אירוע בודד, מפגע יחיד אקראי, אלא שיטה שחוזרת על עצמה.<br /><br /><br /><br />2. לו. *עיוות תפיסת תשלומי הנזיקין: מפיצוי למחירון* . קורה שאנשים רבים ויש נזק. אבל כשהפושע עושה את החשבון של 'כמה מותר לי להזיק במחיר אחד' (חנן בישא)- מידתיות התשלום, שנועדה לתקלות, כבר לא עונה לצרכי המניעה. (אדם נורמטיבי עובר בירוק כי הוא מכבד את החיים, לא בגלל הקנס של האדום.... או בגירסא ביטחונית: כשמחבל עושה חישוב כמה ומה אפשר לזרוק על מכוניות בכביש תמורת איזו &quot;תמורה&quot; &quot;מידתית&quot;)<br /><br /><br /><br />3 לח. *החברה ותרבותה* נזיקין לא רק כאדם בודד אלא כמוסכמה חברתית. ההבדל ביו שור ישראל לכנעני. <br /><br />כל המושג &quot;תקלה&quot; אפשרי רק בתוך חברה שנורמות האחריות שלה גבוהות, ערך החיים יקר, והכבוד לממון חברו מושתת על ערכים ולא על אכיפה.<br />&quot;ראה שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נוח- כיוון שלא קיימו- *עמד והתיר ממונן לישראל* . <br />אי אפשר לשחק בהגינות כנגד מי שלא מכבד את הכללים. זה לא מוסרי.<br /><br />ועוד יותר מזה, אין לחברה כזו מקום לצד חברה מוסרית-<br />&quot;ראה שבע מצוות שנצטוו עליהן בני נוח ולא קיימום- *עמד והגלה אותם מעל אדמתם*<br /><br />&quot;ראה 7 מצוות 'קיבלו עליהם בני נוח ולא קיימום, עמד והתירן להם&quot;, והרי הם כמי שאינו מצווה ועושה- כבר לא מצפים מהם. לא חיים באשליה שזה אקראי, אלא מבינים שיש כאן תפיסה שיטתית מקולקלת, ומתנהלים בהתאם.<br /><br />בהקשר זה של חברה, יש מקום ליוצאי דופן שהוכיחו עצמם לטוב: רות, נעמה והדיון על הכותים.<br /><br /><br /><br />4 לט-מ. נזק הוא נזק, בלי פטורים על רקע אישי- דיני אחריות חברתית גם לבלתי כשירים: &quot;אי שפיות זמנית&quot; (חרש שוטה וקטן) איננה תירוץ לסבל ציבורי מנזק שמתרוצץ ברחוב. מעמידים אפוטרופוס, ואם יש לאותו 'בלתי כשיר' ממון שמזיק, יש לו גם ממון לשלם. גם &quot;זה לא הרכב/ הבית שלי, אל תחרימו&quot; אינו תירוץ, השוכר והמשכיר יצטרכו לפתור את הבעיה ביניהם, לא הניזק ולא הציבור. <br /><br /><br />5. בהקשר הזה שור האיצטדין- ושור שנעשתה בו עבירה- מעורר שאלות. זהו שור שרצונו ניטל, והוא הורגל בשיטתיות על ידי אדם- לנגוח. מדוע הוא פטור ממיתה וכשר למזבח? מה מייחד אותו? מה דין המעושה שייך לפה? למי הוא בכלל שייך? מה הסיטואציה שמביאה אותו לכדי דין שונה?","952","","149","True","True","False","","105","","0","0","בבא קמא|מו ע&quot;א",""),new Message("106543","106542","המשך","18/12/23 00:20","ו טבת","תשפ&quot;ד","00:20","עדי דיאמנט","החצי השני עוסק בנזקים חמורים- שור שהמית אדם. וגם הוא מניח כמה עקרונות:<br /><br />1 מא, מד. *סילוק הנזק- סקילת השור* . בלא תלות אם המזיק היה תם או מועד, במי נגח, מה נגח- קטן, גדול, עבד... דבר שמסוגל להרוג אדם, ייסקל ויסולק מהתיבור, ולא יסכן עוד איש.<br /><br />2 מא. *לאדם מישראל יש יכולת להתגונן* / מזל/ השגחה (שור שנגח בהמה, עכום, טרפה, שור שסיכן- פצע.... אינו נסקל). לא כל כך מהר שור הורג אדם. זה יהיה חשוב להמשך.<br /><br />3 מא. *אחריות הבעלים לכלל העדר* : היה לו לשמור את בקרו, לא רק אם ידע על שור מסוים.<br /><br />4 מא. את ה א-להיך תירא- לרבות תלמידי חכמים. מה זה עושה כאן? מה להתוויית הדרך בידי חכמי התורה למניעת נזקים בחיי אדם?<br /><br />5 מא מב. כופר וגבול האחריות, *כללי נקיות הבעלים* : כופר ודמי הנזק הם שני דברים שונים. כופר קשור לצורך בכפרה, בנשיאת אחריות- ויחול בשור מועד, בתם, וכן בשלא בכוונה- בעל השור נקי.<br />הכופר ליורשים ואינו כדמי ממון.<br /><br />ייתכנו גם נזקים ממוניים ששונים במהותם- דמי ולדות, דמי עבד, נזק וצער... וראינו כבר שתשלומי ממון קשורים יותר לתיקון המציאות, לעומת כופר שקשור לאחריות של האדם. תם משלם חצי נזק- ואפילו לא חצי כופר.<br /><br />הכופר רק כשיש יסוד לבעל השור לבקש כפרה.<br /><br />ולמעשה הכופר מחדד שני יסודות:<br /><br />א. *מועדות- כופר- אחריות בעלים*<br /><br />ב. *כוונה- כופר- אחריות בעלים* . באין כוונה יש דמי נזק- אך לא כופר. ממון ולא פדיון נפש.<br /><br />אולי זו הבחנה משמעותית בין &quot;משמים&quot; לבין &quot;בחירה ואחריות אנושית&quot;. ההבחנה שרלוונטית גם לתיקון הנפשי אחר כך, וההבנה שהשליטה שלנו במציאות מוגבלת, ואפשר להשתדל שלא תארע תקלה על ידינו, ויש דברים שאפשר רק להתפלל עליהם. גם זו אגב השתדלות.<br /><br /><br /><br />6 מד. *כוונה* . כאן בפרק כבר אין הנחת יסוד ש'הוא לא התכוון', זה כבר לא תקלת רשלנות. יש הכרה ודיון במושג כוונה להזיק, ולמי התכוון. הכוונה משפיעה על מיתת השור, לעומת המועדות שמשפיעה על אחריות הבעלים. הסעיף הזה מכיר שיש גם כוונה שאיננה תקלה, ולא צריך להיות תמימים כל הזמן. יש כוונה.<br /><br />7 *הבחנה בין חיי ישראל לחיים אחרים* : בין כוונה להרוג ישראל לכוונה להרוג כנעני/ בהמה/ נפל שפטור. חיי ישראל הם אלו שאנחנו לוקחים בחשבון. <br /><br />*פעם זה נשמע סיטואציה הזויה - בור עם כנעני ו9 ישראלים, קבוע כמחצה, וספק נפשות להקל. עד שמגיע הרגע שבו יש סיבה טובה מאוד להרוג את הכנעני, וזה הופך את כל הסיפור למורכב יותר. <br /><br />8 *השור כאדם* - האם הוא אחראי רק כשיש לו בעלים (ר יהודה ורבנן)? האם הדין נעשה רק בפניו (רבנן ור יעקב)? מודה שלא הבנתי מה עומד מאחורי ר יהודה (שפוטר בשור הפקר) ורבנן (שמחייבים נוכחות השור בדין) למעט דרשת הכתובים, ואשמח לרעיונות. <br /><br /><br />*****","952","","149","True","True","False","","22","","0","106542","בבא קמא|מו ע&quot;א",""),new Message("106547","106542","תירוץ על קשיא ה’","18/12/23 02:16","ו טבת","תשפ&quot;ד","02:16","ביבי","בשור ליכא הדין של יהרוג ואל יעבור…ואם אחד מאנסו להרוג אחר, הוא עושה הציווי אוטומטי ואין לו ברירה אחרת. כשאינו מאנסו יש לו ברירה לנגח או לא ליגח, לכאורה.","51977","","149","True","True","False","","19","","0","106542","בבא קמא|מו ע&quot;א",""),new Message("106544","106543","והקשר לימינו- אחריות היחיד מול מציאות ציבורית","18/12/23 00:22","ו טבת","תשפ&quot;ד","00:22","עדי דיאמנט","התפיסה שנורמלי לחיות על החרב, &quot;וזה מה יש&quot;, גם אם קוראים לזה &quot;מסירות נפש&quot;. מסירות נפש זה כשאין ברירה, במקרי קיצון, במצב כמו זה שאליו הגענו. <br />זה לא אידיאל לאפשר מציאות כזו כדרך חיים במשך שנים ארוכות. יש מלא דברים להשקיע ולמסור נפש עליהם בטוב, בחיים עצמם. תורת חיים.<br /><br />הלוואי ונזכה למציאות שבה השמירה היא על התמים, ו&quot;מועד לגמרי- לא נמצא בו צד תמות כלל&quot;<br /><br />יכולה להיות מציאות מתוקנת, שבה שלום הציבור, שלום ישראל, קודם בכל דבר, לרצונות הפרט הזר שלא מוכן להיות חלק ממנו. <br /><br />מציאות שבה נזקים הם באמת אקראיים, נדירים, מסתיימים בכסף ואולי כמה שריטות קלות.<br /><br />וילדים וילדות משחקים ברחובותיה בשלום ובביטחה.<br /><br /><br /><br /><br />**<br /><br />לעילוי נשמת כל הרוגי הדו&quot;צים, שנהרגו מאש הטרור ששולחה בנו.<br /><br />ולוואי ובזכותם נלמד לדרוש לחיות במציאות ציבורית מתוקנת, בביטחון ושלום בכל ארצנו.","952","","149","True","True","False","","25","","0","106542","בבא קמא|מו ע&quot;א",""),new Message("106545","106543","המשך- חלק אחרון","18/12/23 00:24","ו טבת","תשפ&quot;ד","00:24","עדי דיאמנט","החלק השלישי של הפרק עוסק בשמירה. אחריות 4 סוגי השומרים, ורמות שמירה- לתם ולמועד. הנורמה וציווי התורה. שמירה פחותה ומעולה ועד ר&quot;א- לא ישמרנו- אין לו שמירה אלא סכין.<br /><br /><br />******<br /><br />מה קושר בין חלקי הפרק?<br /><br />בין השיטתיות לבין החומרה של חיי אדם?<br /><br />בשיטתיות- הרבה יותר קל להחיל אחריות על הבעלים ועל השור. היה כאן מה למנוע, היו בעיות צפויות וידועות.<br /><br />אבל לגבי שור שנגח והמית- לכאורה זו תקלה, לא צפויה, מה אפשר היה לעשות? הנזק הוא מאוד חמור ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, זה לא עניין של כסף, וודאי שיש לבעלים גם רגשות לא פשוטים, אבל- מה יכול היה להיעשות אחרת?<br /><br />ואכן, ברמת היחיד, הפרק מחלק בין אחריות הבעלים לבין מיתת השור- סילוק הנזק מהעולם, אך בלי להטיל ציפיות בלתי סבירות על הבעלים.<br /><br /><br />בסוף בפרק אכן יש קריאה אקטיבית לשמירה, עם חלוקה ברורה בין אחריות וחובת השמירה לתם ולמועד, לבין גדרי התשלומין. (אין קשר ישיר).<br /><br />*<br /><br />אולי סיום הפרק, לצד שילוב שני החלקים, מרמזים שיש קשר בין הדברים:<br /><br />לא האדם היחיד הוא הבעייתי, אלא ההקשר הכולל, השיטה החברתית. הקשר חברתי שבו נזק הוא דבר נפוץ-  מסכן חיי אדם.<br /><br />הבעיה היא לא ברגע הנגיחה של השור, אלא במציאות הציבורית.<br /><br />האם המציאות היא כזו שהרחוב הוא מרחב שמור ובטוח, שכל אחד שומר היטב על ממונו ושווריו ורכבו והתנהגותו, ותקלות ופראי אדם הן עניין חריג יוצא גופן, ומתוך כך הן בדכ גם תקלות קלות (זה עניין סטטיסטי- מה הסיכוי ששור בנגיחה היחידה שלו יפגע ככ בחומרה באדם ש&quot;היה לו לברוח&quot;?)<br /><br />או שהמציאות כל כך מלאה בתקלות &quot;שגרתיות&quot; ונזקים, שוורים נוגחים בכל מקום, ובכלל הלחץ והדריכות הכללית הפכו לשיגרה, ונזקיהם ניכרים לצערנו גם בחיי אדם. <br /><br />הפכנו לעם שחי על חרבו, שצריך לחלק נשקים לאזרחים כי כל ישוב הוא אזור קרב בפוטנציה, שפגיעות ברכוש וניפוץ שמשות הן כל כך נפוצות שזה נסי ניסים שאין פגיעה בחיי אדם, שעל טיל בודד בכלל לא מגיבים כי כיפת ברזל, רק על 10,000.... זה הרי עניין סטטיסטי, ואנחנו פשוט חיים בנס.<br /><br />ר' אליעזר ור' נתן בסיום הפרק מזכירים לנו שצריך להתחיל בהרחקת הנזקים בכלל, לא לדון בנזק כשהוא כבר מתהווה או כבר קרה, כשכבר יש בעיה לטפל בה, אלא לחיות במציאות תקינה ומתוקנת.<br /><br />לפעמים כבר אין מקום לשמירה, מעולה ככל שתהיה. יש דברים שאסור לשמור &quot;אלא סכין&quot;.<br /><br />האחריות החברתית היא לשמור במצב הנורמלי- אך גם להגיע למצב נורמלי: להגיע למצב שבו אדם בכלל לא מגדל כלב רע בתוך ביתו, ולא סולם רעוע בביתו.<br /><br />למצב שמדינה לא מגדלת בכלל נזקים בתוך ביתה. לא גדרות רעועות, לא כלבים שעלולים לנשוך בכל רגע. <br /><br />זה לא השור, המפגע הבודד, שרק אותו יש לסקול. <br />זה הפחד, הלחץ, המציאות המקולקלת שבה שוורים נוגחים מסתובבים ברחוב, מתחילים בקטן ובאין תגובה מגבירים. <br /><br />התפיסה שנורמלי לחיות על החרב, &quot;וזה מה יש&quot;, גם אם קוראים לזה &quot;מסירות נפש&quot;. מסירות נפש זה כשאין ברירה, במקרי קיצון, במצב כמו זה שאליו הגענו. <br />זה לא אידיאל לאפשר מציאות כזו כדרך חיים במשך שנים ארוכות. יש מלא דברים להשקיע ולמסור נפש עליהם בטוב, בחיים עצמם. תורת חיים.<br /><br />הלוואי ונזכה למציאות שבה השמירה היא על התמים, ו&quot;מועד לגמרי- לא נמצא בו צד תמות כלל&quot;<br /><br />יכולה להיות מציאות מתוקנת, שבה שלום הציבור, שלום ישראל, קודם בכל דבר, לרצונות הפרט הזר שלא מוכן להיות חלק ממנו. <br /><br />מציאות שבה נזקים הם באמת אקראיים, נדירים, מסתיימים בכסף ואולי כמה שריטות קלות.<br /><br />וילדים וילדות משחקים ברחובותיה בשלום ובביטחה.<br /><br /><br /><br /><br />**<br /><br />לעילוי נשמת כל הרוגי הדו&quot;צים, שנהרגו מאש הטרור ששולחה בנו.<br /><br />ולוואי ובזכותם נלמד לדרוש לחיות במציאות ציבורית מתוקנת, בביטחון ושלום בכל ארצנו.","952","","149","True","True","False","","27","","0","106542","בבא קמא|מו ע&quot;א","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82818);