var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=106885;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("על מעלת הפורום","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=9140")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107140","הצעה לספירות הפסוקים של אזהרה בגר בתורה","jklein","06/05/24 22:59","705","64"),new MostViewed("107107","דף היומי ביום הזיכרון - פרויקט 'לקדושים'","יצחק אינקר","03/05/24 14:29","52202","58"),new MostViewed("107103","פסחים - מקום שנהגו","מרדכי דב זינגר","03/05/24 10:53","807","56")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("106885","0","מה הדין","19/02/24 22:11","י אדר א","תשפ&quot;ד","22:11","עלי","באדם שגזל לולבו של אביו ונשבע לו ומת האב ( מה הפלא שנפטר עם בן כזה ! ), ונותן את ערך הלולב לבניו עם החומש, כדי לקיים השבה, האם הלולב - שנחשב עד פטירת האב ללולב הגזול והיה פסול, נתכשר עם ביצוע ה'השבה' ואינו עוד 'גזול' או שמא היות ונפסל שעה אחת (ובעצם גם לא הושב בגופו מעולם ) הוא כבר פסול לתמיד ( ולגזלן עצמו, שהרי ההשבה אינה בהכרח חזרה בתשובה אלא רק תשלום הממון ))?","209","","81","True","True","False","","191","172.71.115.30","0","0","בבא קמא|קח ע&quot;ב",""),new Message("106902","106885","תשובה","27/02/24 00:00","יח אדר א","תשפ&quot;ד","00:00","ברכה עד בלי די","ממשמעות הרבה מהפוסקים משמע שלא יצא למפרע היות ובשעת נטילת הלולב היה בכלל גזול והרי הלכה פסוקה היא ברמב&quot;ם לולב ח א ובשו&quot;ע או&quot;ח תרמט א  שארבעת המינים שנגזלו לא יוצא יד&quot;ח וע&quot;ע משנה שכיר סי' רסה וע&quot;ע ביה&quot;ל ד&quot;ה בגזול בסופו וע&quot;ע תשובות והנהגות כרך ג סימן קצב.","51148","","73","True","True","False","","24","162.158.111.47","0","106885","בבא קמא|קח ע&quot;ב",""),new Message("106927","106902","ומה אם","29/02/24 10:48","כ אדר א","תשפ&quot;ד","10:48","עלי","היה נותן את הלולב לבנו או אחיו, הרי בכך היה מקיים את ה'השבה', האם לבנו או אחיו הלולב כבר אינו 'לולב גזול' או שעדיין שמו עליו ? ( אני חשבתי שצריך להיות פסול בגלל 'כבוד אביו' ואזי גם לאחיו ובנו עדיין הוא הדין. האמנם ? )","209","","71","True","True","False","","39","162.158.129.124","0","106885","בבא קמא|קח ע&quot;ב",""),new Message("106931","106927","לא זכיתי להבין את השאלה","29/02/24 15:44","כ אדר א","תשפ&quot;ד","15:44","ברכה עד בלי די","מה המקרה?","51148","","71","True","True","False","","32","162.158.87.221","0","106885","בבא קמא|קח ע&quot;ב",""),new Message("106957","106931","זה כנ&quot;ל","04/03/24 17:06","כד אדר א","תשפ&quot;ד","17:06","עלי","באדם שגזל לולבו של אביו ונשבע לו ומת האב  ונותן את הלולב לבניו , כדי לקיים השבה, ואם כן הלולב כעת לאחר ה'השבה' לכאורה כבר אינו גזול, אבל היה גזול קודם לכן.<br />האם פסול 'גזול' אכן התפוגג או שעדיין שם גזול עליו כי עדיין 'זוכרים' לו את פסולו ?<br />( נא לא להפנות אותי לספרים כי א. אין לי. ב. אין לי דרך וזמן לחפש ולמצוא. נא פשוט להביא ציטוט בקצרה או תצלום. לא כל המשתתפים בפורום תלמידי חכמים ובישיבות שמסוגלים בקלות למצוא את הספרים ).","209","","67","True","True","False","","39","172.71.115.68","0","106885","בבא קמא|קח ע&quot;ב",""),new Message("106994","106957","תשובה","13/03/24 01:25","ג אדר ב","תשפ&quot;ד","01:25","ברכה עד בלי די","רמב&quot;ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה א:  ארבעת מינין האלו שהן לולב והדס וערבה ואתרוג שהיה אחד מהן יבש או גזול או גנוב אפילו לאחר יאוש או שהיה מאשרה הנעבדת אף על פי שבטלו האשרה מלעבדה, או שהיה של עיר הנדחת הרי זה פסול.<br />שו&quot;ת משנה שכיר חלק אורח חיים סימן רסה:  היכא דגזל ואח&quot;כ שילם או מחל לו נפקע איסור גזלה ולא הוי בכלל המיעוט לכם ולא הגזול, מש&quot;ס סוטה (מג, א), דאמרינן שמה, ולא חנכו פרט לגזלן, לימא דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי הא אמר ורך הלבב זה המתיירא מעבירות שבידו, אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, כגון דעבד תשובה ויהב דמי, אי הכי הוי ליה לוקח וליהדר, כיון דמעיקרא בתורת גזלה אתא לידי לא, עכ&quot;ל. הרי בפירוש היכא דבתורת גזלה אתא לידיה הוי בכלל גזלה ונתמעט מקרא פרט לגזלן, א&quot;כ ממילא גם כאן הוי בכלל לכם ולא הגזול.<br />ובענין הזה אפשר להוסיף את מה שדן במועדים וזמנים לרב שטרנבוך ח&quot;ו סי' מד וז&quot;ל אעתיק כאן עובדא כשלימות כפי שמצאתי רשום, ואם כי אין בידי לקבוע במי מדובר ופרטי הדברים, מגוף העובדא נוכל ללמוד הרבה, וגם מפני שכעין זה נביא להלן עובדא אצל רביגו החזו״א זצ״ל, ומפני שהבוחר יברר הדברים היטב, ויעיין בעומק בראשונים בעינן זה.<br />גדול אחד זצ״ל היה לו אתרוג נאה ומהודר עם פיטום, וודאי בלתי מורכב, ורבים באו לזכות אצלו ליטול אתרוג שלו בברכה, או לאחר שיצאו בלי ברכה, ובראותו שקהל רב באו, לא רצה לבטל מזמנו להקנות לכל אחד ולקבלו בחזרה ולחזור ולהקנות, ולכן הקנה לאחד ממקורביו כמתנה על מנת להחזיר עם זכות ליתנו לאחרים, והמקבל<br />הוא שהקנה לעשרות או מאות שבאו ליטול אצלו אתרוג והוא הסתלק לחדרו.<br />לאחר שכבר נטלו עשרות אנשים האתרוג הגיע ליד אחד שמתוך התרגשות האתרוג נפל מידו ונשבר העוקץ ונפסל האתרוג, המקבל שהקנה לו הזדעזע והתבייש, שאין בידו להקנות בחזרה האתרוג כהנ״ל.<br />ת״ח מופלג אחד העיר שאלה, דמאחר שקיבלו מאת הגדול ע״מ להחזירו, ועכשיו לא יקיים התנאי, שחסר העוקץ ונפסל, בלא קיום התנאי, למפרע אינו שלו מעולם, וא״כ העשרות או מאות שנטלו ממנו לא יצאו, וע״כ דעתו שראוי להכין מיד שלוחים לצאת בעיר וסביבה, להכריז בבתי כנסת ובבתים שכל אותם שנטלו אתרוג ממנו היום לא יצאו וחייבין ליטול עוד הפעם, והדבר מוזר וטירחא מרובה, אבל לא ראה ברירה אחרת, והתחיל להעמיד שלוחים שיהיו מוכנים לצאת בעיר כולו ולהכריז.<br />בינתיים המקבל בא והודיע לגדול מה שקרה לצערו שהאתרוג פסול, ומעיקרא הגדול התרגז על המקבל שמסר לו האתרוג שיזהר, והוא לא ידע ליזהר ולהזהיר, וחביב לו מאד האי אתרוג, ואחד כך נתיישב בדעתו ואמר שהכל מן השמים ולא ידאג ויש לו אתרוג אחר לא מהודר כ״כ, אבל כשר בלי פקפוק, ומסר לאדם אחר אתרוג זה שיקנה לאנשים שמגיעים עוד לצאת באתרגו.<br />שוב סיפרו לו על השאלה שאולי כל אותם שנטלו לא יצאו, שלמפרע המקבל ממנו לא יצא, וצריכים לשלוח עשרות אנשים להכריז בכל העיר שלא יצאו מ״ע דאורייתא, ומיד נזדעזע ואמר ששאלה גדולה זאת, וביקש להניחו ויעיין בהשאלה<br />ת&quot;ח דימו שהשאלה מאחר שמוותר עכשיו על החזרה, אי מועיל, והשתוממו שלא עיין בפוסקים, רק נראה מסתובב ומתרגש לצייר לעצמו היאך העובדא, עד שלבסוף יצא והודיע בשמחה שאין צורך לחזור וליטול, ויש לו קורת רוח שלא נכשלו באתרוגו.<br />מקורביו נכנסו לשאול ממנו פשר הדבר, והשיב שמעולם לא נסתפק דמאחר שמוחל על החזרה כולם יצאו, רק מעיקרא חשש דכשנתרגז לא מחל, רק נתחרט על הנתינה, ותו לא מועיל אף שמוחל עכשיו, וע״כ תיאר לעצמו גוף העובדא, ונתברר לו שכעס למראית עין, אבל גם אז היה מוותר על החזרה, וכיון שמחילה מועיל כולם יצאו ואין כאן חובת חזרה, ושפיר השיב שאין צורך לשלות שלוחים וכולם יצאו ע״כ. וכבר הבאתי שלא נתברר לן במי המדובר ואיפוא, ואולי נשאל כעובדא רק לקבל הכרעה בדין זה וצ״ב, ולהלן נביא עוד מעשה בשנה האחרונה דרבינו החזו״א זצ״ל אבל קודם נברר גוף השאלה והמסתעף, ומינה נוכל ללמוד היאך הדין כאן ושורש האי הלכה.<br />בעיקר הדין שמחילה מועיל בתנאי היאך מועיל, מקור הדבר הסוגיא בכתובות (עג.) במקדש אשה ע״מ שאין בה מומין וכנס אמרינן אחולי אחיל תנאיה ומקודשת, הרי מבואר דאף שקידש על תנאי מחילה מועיל, ובתום׳ שם (ד״ה לא) מפרשי הסברא שמחילה מועיל בתנאי, שמעיקרא כשהתנה דעתו שאם מחל יועיל, וא״כ זהו הלכה<br />מיוחדת במומין שמעיקרא תלה בקפידתו, ולכן כשלא מקפיד מקודשת שנתכוון לכשיקפיד על כך דוקא.<br />והר״ן מביא שם שיטת הרשב״א שמחילה בתנאי מועיל רק בממון שמחילה כקבלה, שמה לו לשלם ולקבלו בחזרה וע״כ מהני מחילה (הפוכי מטרתא למה לי) אבל בתנאי אחר לא מועיל, ובמומין נמי לא מהני ומקודשת רק בבעל אחר כך, ואחיל לתנאיה היינו שלא בעל על דעת התנאי וחייב בכתובה, אבל בכל תנאי לא מועיל מחילה ע״ש, ובראב״ד פ״ז דאישות (הלכה כ״ג) דמשמע נמי הכי וצ״ב.<br />הרא&quot;ש סובר שמחילה מועיל בכל תנאי, שעיקר גדר תנאי חידוש התורה שבכחו בדיבורו לבטל המעשה, ואותו דיבור גופא יכול לבטל מדין אתי דיבור ומבטל דיבור, וא״כ מחילה מועיל בכל תנאי שבעולם מדין אתי דיבור ומבטל דיבור,ויש מפרשים גם בדעת המרב״ם שמחילה מועיל בכל תנאי שאינו מחלק.<br />הרי לפנינו ג׳ שיטות למה מחילה מועיל בתנאי: להתום׳ הטעם שמעיקרא כשהתנה נתכוון שמחילה יועיל, לרשב״א בממון דוקא מועיל שמחילה כקבלה, ולרא״ש מועיל מדין אתי דיבור ומבטל דיבור, ובהתנה לטובת אחד והוא מוותר ודאי מועיל, והדבר מבואר בגיטין (עד:) שע״מ שתתני מאתיים זוז נתכוון לצערה לכן מחל לא מועיל שנתכוון לצערה ובמחילה לא ציערה, ובמודר הנאה מחבירו אם לא יתן לבנו כור חטים מועיל מחילה שנתכוון רק להרווהה וכיון שמוותר מועיל.<br />וא״כ היסוד היא אם נתכוון לטובתו או לטובתה יכולים למחול, ואם לחובתו אינו יכול למחול, ולרא״ש אם מבטל התנאי ממש מועיל בכל אופן.<br />ועיין בחזון איש (אהע״ז נ״ג) שהרא״ש יחיאדאה שמועיל ביטול למפרע, ומשמע שהעיקר לדידן כשיטת התום׳ שבתנאי מדעיל מחילה שמעיקרא הסכימו לכך, ואם לצעורה לא מועיל מחילה, ומיהו להתוס׳ גופא יש לומר שרק במומין מחני מחילה שסיבת ביטול הקידושין קפידתו, ושפיר דעתם שאם אינו מקפיד מקודשת, אבל האמת שלדידן בכל תנאי לטובת השני הוא יכול לוותר שנתכוון לטובתו וכדמוכח מהגמרא, וכן הסכמת האחרונים.<br />ומעתה בהתנה ע״מ להחזיר, כיון שנתכוון לחייבו להחזיר לטובתו שיקבלו בחזרה, אם הוא גופא מוותר על החזרה מועיל, דלא קיימא לן כרשב״א שמועיל רק מפני דהוה כקבלה וכאן אין קבלה שהאתרוג פסול, רק לדידן מחילה מועיל בכל תנאי, ושפיר כאן אם מרחל ומוותר על החזרה מועיל דומיא דמומין שמחילה מועיל שמעיקרא נתכוון לכך, ואף כאן מעיקרא דעתו שאם יוותר על טובתו יועיל.<br />ומיהו עדיין אני נבוך בדין זה, שראוי להסתפק בגדר מתנה ע״מ להחזיר ובמיוחד בנידון שלפנינו, אם מתכוון כאן בתנאי ע״מ להחזיר רק לטובתו שיקבל בחזרה האתרוג, ולכן התנה עמו שיחזיר לו האתרוג, או נתכוון נמי בזה להזהירו שיזהר בהאתרוג אצלו, מפגי שצריך להחזירו דוקא, והיינו לחייב המקבל ליזהר שהתנה להחזיר, וא״כ יש בזה נמי גדר דלצעוריה, שאי נימא שנתכוון רק לטובתו לקבל האתרוג בחזרה, אם מוותר על החזרה זהו טובתו ולכן מועיל, אבל אם נתכוון בתנאו ג״כ להזהירו בזה שיזהר בהאתרוג, נראה שמחילה לא יועיל, כשם שלא מועיל בתנאי שיתן לחבירו מאתיים זוז וכמבואר בגמרא שמכוון לצערו וזה לא ישיג במחילה, אף כאן לא השיג במחילה המטרה דהיינו הזהירות שנתכוון לכך מעיקרא בתנאו ולע״ד ד״ז צ״ב.<br />ומיהו לפי שהבאנו, לגדול הנ״ל פשוט שמחילה מועיל, ומסתברא דהיינו טעמא דס״ל בפשיטות שבע״מ להחזיר נתכוון לטובתו וכיון שמוותר סגי רק נסתפק מאחר שנודע, שם לא ביטל מיד ולא מחל, תו לא מועיל מחילה לכ״ע אפילו לסברת הרא״ש הנ״ל וכמבואר ב״אבני מלואים&quot; (ל״ח ס״ק י״ד) וע״ז לבד חקר אם כשנודע לו ורגז ביטל או לא, אבל בעיקר היסוד שמחילה מועיל פשיטא ליה וכמ״ש, וכבר הבאנו שלע״ד צ״ב שאולי נתכוון לחייב חבירו וא״כ המחילה לא יועיל למפרע וכמ״ש.<br />ובשנה האחרונה דרבינו החזון איש זצ״ל סמוך לפטירתו, רבים בירכו על אתרוג שלו, וכל אחד בטלו מיד חבירו לברך עליו, ואחרי שכמה בירכו, קיבלו אחד ונפל העוקץ מהאתרוג, ושאלו מרן זצ״ל אם כל אלו שבירכו ויצאו חייבים עוד פעם לצאת שלא קיבלו בחזרה, ופסק שמדינא יצאו, ומ״מ למיחש אמר שהנמצאים שם יחזרו לקיים המצוה בלי ברכה על אתרוג אחר אבל אין צורך לילך ולפרסם.<br />וכפי	הנראה פשיטא ליה דמאחר	שהוא אינו	מקפיד	יצאו,<br />ואולי מה שציוה	לנוכחים	ליטול עוד	הפעם	היינו<br />לחוש	לשיטת הרשב״א	שמחילה	לא מועיל	וכמ״ש,	ואף<br />שאין הדין כן, לכתחילה כשאפשר כדאי להחמיר, אבל כנראה לא חשש לסברא דילן	שמחילה	לא מועיל	כאן מדינא,<br />שנתכוון לחבירי לזרזו ולהזהירו ובזה לא שייך מחילה, או מיירי באופן אחר וכמו שנבאר.<br />שוב שמעתי בשם רבינו החזו״א זצ״ל גופא, שלא סמך אז רק על סברת מחילה לבד, רק מסתברא שכל אחד שקיבל זה מזה מתכוון לקנותו ממנו, שע״ם ציוויו מסרו זה לזה, וא״כ אף שהאחרון לא החזיר הראשונים יצאו, שקיבלו ממנו והחזירו במה שנתנו לאחר ע״פ ציוויו, וא״כ שפיר פסק שמן הדין כולם יצאו, אבל במעשה דגדול הנ״ל שקיבלו והוא המקנה, ולא בעל האתרוג, יש לומר דלא סמכינן על מחילה לחוד, או אולי גם בזה היה מיקל רבינו החזו״א זצ״ל לסמוך עס הסברא שמחילה מועיל בתנאי, ובכ״ז אני רושם להעיר, והמעיין יוסיף לקח לברר האי דינא היטב ודו״ק.<br />והוסיף בתשובות והנהגות כרך ג סימן קצב:  שאלה: לשלם בשיק מאוחר עבור ד' מינים תשובה: כת&quot;ר מביא מרבנים שאם משלם בשיק מאוחר לא נקרא קנין כסף ולא קנה, ואפשר שתלוי במחלוקת הראשונים אם התחייבות לבד היא ככסף או לא, עיין קידושין ה. בשטר שאין פודין בו הקדישות ברש&quot;י ורשב&quot;א שם, אבל לא ידעתי מה השאלה הלוא ד' מינים נמכרים גם בלי כסף וקונה בחצר כשמביאו לביתו, או בקנין יד הגבהה וכו' לפני הנטילה למצוה, מיהו יש לומר שמכירה בשיק הוי כמכירה על תנאי שהשיק יהא בר תוקף ובלאו הכי לא קנה, ולפי זה בגוונא המצוי בזמן האחרון שאנשים לא מקפידים שהשיק לא יחזור, וכשאין כיסוי הבאנק מחזיר את השיק, נלע&quot;ד דלא קנה האתרוג למפרע ולא יהני מה שהכניסו לביתו הואיל ומכר לו את הלולב ע&quot;ת שהשיק ישולם. <br />ועובדא נשאלתי בבן תורה שקנה אתרוג תמורת שיק וחזר השיק, דלא יצא, והלך למוכר וביקש למחול ומחל, ועכשיו בא בשאלה אם המחילה מועיל למפרע או רק מכאן ולהבא, שהרי מעיקרא נעשה בתנאי שיקבל תשלומין והשיק יכובד, ואמנם עכשיו מסכים למחול ולא יבוטל המכירה, אבל הספק אם מועיל למפרע. <br />לע&quot;ד באנו בזה למבוכה, שבעלמא נחלקו הראשונים למה מועיל מחילה בתנאי, דעת התוס' בכתובות עג. דהוא משום שמעיקרא כשהתנה דעתו היה שאם ימחול יועיל, והר&quot;ן מביא דעת הרשב&quot;א דמועיל רק בממון משום דהוי כהריני כאלו התקבלתי או כתנאי, והרא&quot;ש בתשובה מפרש דאתי דיבור ומבטל דיבור, ולדידיה אולי לא מועיל אלא מכאן ולהבא ולא למפרע, עיין היטב בשו&quot;ת &quot;חלקת יואב&quot; אהע&quot;ז סימן כ&quot;א, וב&quot;מועדים וזמנים&quot; ח&quot;ו (סימן מ&quot;ד) הבאתי עובדא שהיה אצל החזו&quot;א זצ&quot;ל, וחשש בזה להחמיר, ואף בנידון דידן ראוי להחמיר. <br />נמצא לפי זה דמי דנותן שיק מאוחר לד' מינים ראוי ליזהר שישולם בזמנו, שאל&quot;כ נכנס לחשש שלא יצא המצוה למפרע שעל דעת כן לא הקנה לו, וראוי להזהיר על כך. או שיפרש בשעת הקנין שקונה בכל אופן, ע&quot;י חצירו או ע&quot;י שנותן פרוטה.","51148","","58","True","True","False","","32","162.158.95.215","0","106885","בבא קמא|קח ע&quot;ב","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82707);