var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=17797;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","47"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","31"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","10")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("17797","0","דינים העולים לדף ח.","24/02/12 14:31","א אדר","תשע"ב","14:31","המכריע","ח.
בכור לפדיון – אין לו. ולעולם יישאר בקדושתו לענין שאינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא.
בכור שנמכר – הלוקח צריך לשמור על הקדושה הנ"ל גם במומו.

כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה;
הגדילו – משחררין זה את זה. ויוכלו לישא בת חורין.
קודם ששחררו – שניהם אוכלין בתרומה (אחד כהן ואחד עבד כהן).
וחולקין חלק אחד בגורן (למ"ד אין חולקים לעבד אלא א"כ רבו עמו).

ובכורן בזה"ז - ירעו עד שיסתאבו וייאכלו במומן להם עצמם (דהוו ספק כהן ואין כהן מוציא מהם).
לל"ב כלול כאן שבתמות אין מוכרין. ולר"נ אף כהנים ודאים אין מוכרין.
(הכהן פטור מפדיון הבן ופדיון פטר חמור, אבל חייב בבכור בהמה טהורה).
(בכורי ישראל בזה"ז – ירעו עד שיסתאבו, אבל ניתנין לכהן להיאכל במומן).
ובכורן של התערובות בזמן הבית – אם נפל מום, ייאכל להם עצמם. וכנ"ל.
אם לא נפל מום, לר"נ דלא זכי כהן, יבוא גזבר ויטלנו ויתננו לכהן ודאי.
(אם נחלוק על ר"נ, יתירו להם להשהותו עד שיסתאב וייאכלו על ידם. וזה חידוש גדול לבטל מצוה דאורייתא של הקרבת בכור תם, כדי שלא יפסיד ספק זכותו. אמנם לא מצינו חולק על ר"נ).

בכור תם שהוקרב - אין נאכל אלא לכהנים. והני ספיקות (לאחר שחרור) אין יכולין לאכול.
(לעבדי כהנים – להרמב"ם נאכל. ועי' לח"מ בדעת הראב"ד. להרשב"א נדרים אין נאכל. ועי' היטב הגהות הגר"א אות א', ובחידושי הגרי"ז כאן מה שייסד).

עיר הנידחת;
בהמתה – לפי חרב. שללה – לשריפה.
דין עיר הנידחת – רק בב"ד של ע"א ולא שייך בזמן הזה.
בכור תם שבה – לר"נ ממועט משלל שמים. להחולק ממועט מבהמתה.
בכור בע"מ שבה – להחולק על ר"נ אולי נהרג. לר"נ ממועט מבהמתה, כיון דקדוש לגבי איטליז.
בהמת מעשר שבה – תם ממועט משלל שמים, ובע"מ מבהמתה.
כסף מעשר שני שבה – ממועט משללה (למ"ד מע"ש ממון גבוה).
(פסולי המוקדשין שנפדו – נשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא, משא"כ בכור ומעשר במומן).

הפקיד ממון אצל חבירו וכפר השומר ונשבע והודה – משלם קרן וחומש ומביא אשם.
הפקיד קדשים קלים לריה"ג נוהג דין זה בכל הקדשים קלים. (שלמים בכור ומעשר).
לל"ק דבן עזאי רק בשלמים ולא במעשר (דאין יכול למוכרו, לא חשיב ממונו).
לאיב"ד אליבא דבן עזאי רק בבכור (ולא בשלמים דיש קדושה לגבי נסכים וכו' ולא מעשר שאין נמכר).
(ואיירי בזמן הזה דומיא דשלמים וגם דהרי מביא אשם, ואיירי בתם דומיא דשלמים).
לר"נ האי בכור היינו בכור חו"ל דאינו קרב וזוכה בו כהן. (ולר"ש הוי דומיא דשלמים דאם באו קריבין.
וכ"ש דהכי דינא לר"ע דלא קריבין אפי' באו. אלא דלדידיה ל"ה דומיא דשלמים).
(אם נחלוק על ר"נ, היינו גם בכור א"י דכהן זוכה בו מחיים.
ובבכור בע"מ כ"ש דנוהג דין זה, אלא דכאן איירי בתם דומיא דשלמים).
בכור בחוץ לארץ – לא קרב. ואם הביאו לארץ, לר"ש קרב, ולר"ע אין קרב.","199","","4447","True","True","False","","978","212.179.87.186","0","0","תמורה|ח ע"א",""),new Message("17799","17797","דינים העולים לדף ח' עמ' ב","24/02/12 15:27","א אדר","תשע"ב","15:27","המכריע","ח:
כהן שממיר בכור תם – לריב"נ לכאורה מומר, ולר"ע אין מומר. (וכנ"ל ז:).
ולר"נ היינו בבכור חו"ל דהכהן זוכה (ומ"מ לר"ע אין ממיר מהיקישא).
אבל בכור א"י בזמן המקדש – אף לריוב"נ אין ממיר.
(בכור בע"מ – לכ' לכו"ע ממיר).
בכור בבית ישראל קודם נתינה - הישראל ממיר.
בכור בבית כהן – הישראל אינו ממיר. והכהן לת"ק ממיר ולראבר"ש אינו ממיר.
לר"נ היינו רק בבכור חו"ל ות"ק כריב"נ, אבל בכור א"י מודה ת"ק דאינו ממיר.

כהן שמכר בכור תם שקיבל – מכור וכנ"ל.
לר' חסדא ורהבדר"י מותר למוכרו רק לכהן אבל לא לישראל. (וה"ה אסור לישראל לקבל במתנה).
(לר"ח שמא יטיל הישראל מום, ולרהבדר"י מפני שנראה המוכר ככהן המסייע).
לרב אשי (או לתלמידיו) מותר אף לישראל (טעמא דר"ח נדחה, ול"ד למסייע דהוי במעות וכו').

ישראל המראה מום לחכם קודם נתינה – אין מתירין אלא אם כן מביא כהן עמו.
ואם ישראל זה קיבלו מכהן, מביא את המוכר.
כהן המביא בכור להראות – מביא עדים שהמום נפל מאליו. וישראל א"צ.
ישראל חייב ליטפל בבכור, בדקה ל' יום ובגסה נ'.
אמר הכהן תנהו לי בתוך הזמן – אסור ליתן ואסור לכהן ליקח דנראה כמסייע.","199","","4447","True","True","False","","164","212.179.87.186","0","17797","תמורה|ח ע"א",""),new Message("17938","17797","לעבדי כהנים – להרמב"ם נאכל?","01/03/12 13:32","ז אדר","תשע"ב","13:32","מתפעל","אם כן כיצד מסבירים לפי הרמב"ם את הגמרא שהספקות הללו חייבים לחכות שיפול בו מום?
ולמה לא יקריבו ויאכלו שניהם ממה נפשך, אחד כהן ואחד עבד כהן.","148","","4441","True","True","False","","204","94.188.248.70","0","17797","תמורה|ח ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82534);