var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=18559;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("לוח דף יומי לשימוש באאוטלוק או בג'ימייל","http://daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=21228")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","73"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","64"),new MostViewed("107085","בורדרליינית !","מרדכי דב זינגר","30/04/24 13:22","807","60")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("18559","0","דינים העולים לדף כב","15/04/12 01:19","כג ניסן","תשע"ב","01:19","המכריע","כב.
בהמה – אין בה טומאת נדות וזבות. חלב בהמה טמאה - אסור.
חלב אשה – מותר. דם אדם – מותר וכנ"ל.
הלב – קורעו ומוציא את הדם הכנוס בו.
לא קרעו; בלב עוף – פטור דאין כזית. בלב בהמה – חייב כרת, משום כזית דם הנפש שבו.
דם הלב עצמו – אין חייבין עליו כרת, רק בלאו.
דם האיברים – הרי אלו בלא תעשה. כגון דם הלב הנ"ל, דם הטחול, ודם הכליות.

דם הקזה;
דם ראשון (שחור השותת) – לכו"ע עדיין אין הנפש יוצאת בו.
דם שני (אדום השותת) – לר"ל (וראבר"ש) הוי דם הנפש ולריו"ח (ורבי) לא.
דם שלישי (המקלח) – לכו"ע הוי דם הנפש.
דם רביעי (השותת לאחר הקילוח) – לר"ל הוי דם הנפש ולריו"ח לא. (וכ"פ רבי וראבר"ש).
(דם התמצית – לכ' היינו המתמצה מהורידים בסוף. ודם ראשון הנ"ל הוא רק כמו דם התמצית).
ונמצא; הקיז דמה של בהמה וקיבל דמה בשתי כוסות - על כוס ראשונה חייב לכו"ע, דיש בו מהמקלח), ועל כוס שניה מחלוקת ר"ל וריו"ח כיון דיתכן שיש בו רק מהשותת שלאחר הקילוח).

דם התמצית – לחכמים פטור ולרבי יהודה חייב עליו.
דם קילוח - אינו מכשיר את הזרעים. (רק דם היוצא אחר יציאת הנפש).
לגבי כפרה – מודה רבי יהודה דדם התמצית אינו מכפר.

ספק מעילה – לר"ע מביא אשם תלוי לחכמים פטור.
את הממון – לר"ע ודאי אינו משלם כשעדיין ספק.
כשנודע שמעל – לר"ע מביא את הממון ומביא אשם מעילות.
במעילה מעוטה – לר"ט ור"ע יביא קרן וחומש ואשם ויתנה (אם עתיד להיוודע שמעלתי הכסף והאשם למעילה, ואם לעולם לא יוודע שמעלתי הכסף נדבה והאשם תלוי).
במעילה מרובה – לר"ט מביא כסף ואשם כמו במעוטה, ולר"ע מביא תלוי וכשייוודע יביא כסף ואשם.

אשם מעילות – ניקח בשני סלעים, וכן אשם תלוי.
כסף של השבת מעילה – ניתן לגזבר ולוקחים ממנו לקיץ המזבח.

כב:
לימוד עליון מתחתון – לכו"ע למדין (וזה המקור לצפון בבן בקר דחטאת ועולה).
מזיד במעילה – לרבי במיתה בידי שמים, לחכמים באזהרה.
ספק עולה ויורד (שמיעת קול, ביטוי שפתים, טומאת מקדש וקדשיו) – אין אשם תלוי.
גזירה שוה למחצה – לכו"ע ליתא (אם אין גילוי מפורש אחרת).
גזירה שוה והיקש – לכו"ע היקש עדיף (אם אין גילוי אחרת).

חטאת – אין צריכה לעלות יותר מדנקא (מעה, ששית דינר).
אשמות – האילים (בני שתים) כולן ב' סלעים. מעילות, גזילות, חרופה ותלוי.
אשם נזיר – כבש בן שנה, וערכו סלע.
אשם ודאי – לר"ט ור"ע לא בעי ידיעה בתחילה. (ולכאורה אין סיבה לומר דפליגי רבנן על זה).
והיינו דאם הביא על תנאי כשהיה ספק ונודע לו שחייב אשם, יצא במה שהביא.

ספק יולדת – מביאה עולת העוף בתנאי (אם לא ילדה יהא נדבה),
ומביאה חטאת העוף על הספק, ואינה נאכלת, ומתירתה בקדשים.
הפרישה ונודע לה שילדה קודם מליקה – תעשינה ודאי ונאכל לכהנים.

היו לפניו חתיכה הקדש וחתיכה חולין ואכל אחת – לת"ק פטור ולר"ע חייב אשם תלוי, וכנ"ל.
אכל את השניה – מביא אשם ודאי (על ההקדש, אשם מעילות).
אכל אחר את השניה לר"ע זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי.
לר' שמעון שניהם מביאין אשם אחד (ומתנין שזה שאכל ההקדש, האשם מעילות שלו),
לר' יוסי אין תנאי בקרבנות, אלא לר"ע שני אשמות תלויין ולחכמים פטורין.","199","","4403","True","True","False","","1017","212.179.87.186","0","0","כריתות|כב ע"א",""),new Message("18573","18559","מחיר החטאת","16/04/12 01:22","כד ניסן","תשע"ב","01:22","איתן","הרב המכריע כתב
"חטאת – אין צריכה לעלות יותר מדנקא (מעה, ששית דינר)"
ולענ"ד לא דק:
חטאת היא כשבה או שעירה, דהיינו בנות שנה. המחיר הסטנדרטי של כבש כזה, עם נסכיו, הוא סלע (מנחות ק"ז ע"ב, לעיל י' ע"ב). אלא שניתן למצוא יותר בזול, כגון כשהם קטנים ביותר, או כחושים, אולי נקבות זולות יותר מזכרים, והיות ולא נתנה התורה קיצבה, שלא כמו באשם שבו אמרה התורה שיילקח לפחות בשני שקלים - לכן ייתכן שיביא כשבה או שעירה מאוד בזול. ואמרו חכמים - לא פחות משישית הדינר.
אך אין כאן המלצה למחיר מירבי, אלא להיפך המלצה למחיר מזערי.","123","","4402","True","True","False","","247","95.86.68.57","0","18559","כריתות|כב ע"א",""),new Message("18575","18559","על ידיעה בתחילה באשם ודאי ושיטת ר' יוסי","16/04/12 01:54","כד ניסן","תשע"ב","01:54","איתן","אני מתייחס למה שכתב הרב המכריע
"אשם ודאי – לר"ט ור"ע לא בעי ידיעה בתחילה. (ולכאורה אין סיבה לומר דפליגי רבנן על זה).
והיינו דאם הביא על תנאי כשהיה ספק ונודע לו שחייב אשם, יצא במה שהביא."
וכן מה שכתב על המשנה על חתיכת הקדש וחתיכת חולין.

במסכת שבת ע"א:-ע"ב. נידונות כמה נקודות הקשורות לסוגייתנו, וכן לסוגייא לעיל ט' ע"א לגבי קרבן אחד על עבירות הרבה בשפחה חרופה, וכדאי מאוד לעיין שם בגמרא ובראשונים.
אביא את הנקודות הבאות:
חטאת - צריכה ידיעה בתחילה. למשל מי שהיה מסופק אם אכל חלב או לא, והביא חטאת (נתעלם כרגע מהאשם התלוי שהיה עליו להביא, או מספק החולין בעזרה שהיה לו), ואח"כ נודע לו שחטא - לא יצא. כי בחטאת כתוב "ונודעה החטאת" (בציבור) "או הודע" (בנשיא) "ונודע" (בהדיוט) דהיינו שצריך ידיעה בתחילה. (דברי אביי שם, ע"ש וברש"י).
לגבי אשם - אומרים שם ה"נחותי", רב דימי ורבין, שיש בזה מחלוקת. רש"י שם מייחס את המחלוקת לר' עקיבא ור"ט לגבי ספק מעילה, וכבר הקשו עליו שם תוס' ועוד מדברי רבא אצלנו.
את דברי ר' יוסי "אין תנאי בקרבנות" צריך להבין, הרי גם ר' עקיבא אמר שכל אחד מביא אשם תלוי, כלומר אין תנאי בקרבן של שני אנשים, (אם כי בקרבן של אדם אחד - יכול להביא ולהתנות, כמו שהוא עצמו הודה לר' טרפון לגבי ספק מעילה בסכום קטן). אז מה ההבדל בין ר' עקיבא ור' יוסי?
ניתן לפרש את דברי ר' יוסי בשלוש דרכים (לפחות):
א - הוא בא לחלוק על ר' שמעון, ולטעון שאי אפשר להביא קרבן אחד בין שני אנשים ולהתנות, אך הוא לא בא להביע דיעה לגבי ספק מעילה [רש"י].
אולי הוא סובר שקרבן צריך להיות מבורר לאדם אחד.
ב - די דומה ל- (א), ר' יוסי הוא בעיקר בא לחלוק על ר"ש, והוא סובר כחכמים לגבי ספק מעילה. זאת בהסתמך על הגמרא "מאן ת"ק - ר' יוסי"
[רמב"ם בפיהמ"ש. הבעיה היא שהגמרא אמרה זאת על הבבא הבאה במשנה, כי דיברו על ספק חטאות ולא על ספק אשם, קצת קשה לומר שאמרו זאת גם על הבבא הזו, ע"ש]
רש"ל במסכת שבת מציע להיפך, לחבר את ר' יוסי עם ר"ע, ולא עם ת"ק.
אך ניתן לפרש אותו לכיוון שונה -
ג - ר' יוסי אומר שאין תנאי בקרבן - בגלל שהוא סובר שאשם ודאי צריך ידיעה בתחילה, ולכן לא ניתן להביאו על ספק. בניגוד לר"ע ושאר התנאים שסוברים שא"צ ידיעה בתחילה. [בעל המאור במסכת שבת, והגהת הגר"א שם].
(מדובר בקרבנות שבאים על חטא, אך בקרבנות של מחוסרי כפרה ניתן להביא מספק - רבא לעיל ז ע"ב ע"פ הסיפא של משנתנו).

וכן פסק הרמב"ם שאשם ודאי צריך ידיעה בתחילה.","123","","4402","True","True","False","","291","95.86.68.57","0","18559","כריתות|כב ע"א",""),new Message("18574","18573","אכן","16/04/12 01:43","כד ניסן","תשע"ב","01:43","המכריע","לא הכונה מחיר מירבי. כתבתי שהיא לא צריכה לעלות יותר מדנקא. יתכן שגם זה לא. באשם שנאמר בו כבש הוא צריך לעלות סלע. אבל בחטאת אין מחיר. רק מכיון שהזכירו דנקא, לא רציתי לכתוב אלא שיותר מכך ודאי אין צריך שיעלה.","199","","4402","True","True","False","","143","85.130.221.217","0","18559","כריתות|כב ע"א",""),new Message("18576","18574","לענ"ד לא כך,","16/04/12 01:58","כד ניסן","תשע"ב","01:58","איתן","אלא כפי שכתבתי זה הוא מחיר מינימלי.
אולי אנסה בשעות יותר סבירות לאתר ראיות.","123","","4402","True","True","False","","190","95.86.68.57","0","18559","כריתות|כב ע"א",""),new Message("18579","18576","הלכה כדברי המכריע","16/04/12 02:51","כד ניסן","תשע"ב","02:51","כדי","אין לה שיעור לא למעלה ולא למטה, שאין לה קיצבה כלל, וכמו שמבואר ברש"י זבחים (מח.) דלאו דווקא נקט דנקא. וכ"מ קצת מלשון תר"י בריש ברכות (דף א:).

ומה שהביא הרב איתן מדלעיל (י:), כבר יישבוהו התוס' בזבחים שם, ומכלל דברים נשמע דלא דק במ"ש שסלע היינו עם הנסכים.","249","","4402","True","True","False","","207","109.186.6.222","0","18559","כריתות|כב ע"א",""),new Message("18583","18576","לענ"ד דברי הרב איתן מחוזקים בתוס'","16/04/12 09:01","כד ניסן","תשע"ב","09:01","יהודי_קדום","(כריתות י:, ד"ה "דכבש בן שנה בסלע") שכתבו: "אבל חטאת דאורייתא אין לה שיעור רק מדרבנן לכך מצוה לכתחלה בסלע ובפחות סגי עד דנקא אבל פחות מדנקא מיקרי עבריינא..." ונלע"ד לפרש כאן דנקא כגבול תחתון כדברי הרב איתן.
ופירוש ""חטאת – אין צריכה לעלות יותר מדנקא (מעה, ששית דינר)" להבנתי משמעו גבול עליון .","233","","4402","True","True","False","","176","79.177.161.73","0","18559","כריתות|כב ע"א",""),new Message("18609","18583","אכן לתוס' הזה התכוונתי. וראה עוד ברמב"ם","17/04/12 00:07","כה ניסן","תשע"ב","00:07","איתן",""יהודי קדום" תודה. לתוס' הזה התכוונתי.

לשון הרמב"ם - פרט לאשם שלגביו התורה קבעה קצבה, שני שקלים (פ"ד מפסולי המוקדשין הלכה כ"ב, וע"ש עוד בהמשך), שאר הקרבנות - מי שנדר שור או כבש או עגל - יביא את הבינוני שבאותו מין, ואם אם הביא את הכחוש - יצא (פט"ז ממעשה הקרבנות ה"ד. וע"ש בנו"כ ובהלכה י"ב בהמשך הפרק), ולענ"ד הוא רומז לדנקא שהגמרא דיברה אך בלי לקבוע גבולות.","123","","4401","True","True","False","","295","95.86.68.57","0","18559","כריתות|כב ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82645);