var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=20137;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("האם אתה פנוי לסייע בהפצת תורה?","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=5084")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","52"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","48"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","31")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("20137","0","הערות לנדה דף מב","03/07/12 01:36","יג תמוז","תשע&quot;ב","01:36","המכריע","א. ורבא אקרא קאי וכו'. נראה זר מאד דקרא סתמא קמיירי דוקא באופן שהטבילוה במיטה ואינה מתהפכת. ונראה דהקרא מיירי בכל אופן אלא שהוא מיירי מצד השימוש, ומצד זה טובלת וטהורה לערב, ורק למעשה היכי משכחת לה שדין הפסוק יהא נכון ללא חשש פולטת שגם הוא דאורייתא מקרא דיהיה הנ&quot;ל, זה רק במיטה ואינה מתהפכת. והבן.<br /><br />ב. כי קמיבעיא ליה אליבא דר&quot;ש וכו'. לפי ל&quot;ק זו הרי זה מה שהשיבוהו אביי ורבותיו שאף לר&quot;ש היה רואה. וכמו שפירש לו אביי בסוף הסוגיא. ולל&quot;ב דלא שמיעא ליה כלל להברייתא, הם השיבוהו האמת דהוי רואה, ולא מיבעיא לרבנן כדמוכח מברייתא, אלא אף לר&quot;ש.<br /><br /> ג. אתא שייליה לרבא. הב&quot;ח ועוד הגיהו רבה. לכאורה טעמם משום דאקדמיה לרב יוסף. אמנם אם זו גירסא קדמונית נקבל, ואם לדון יש תשובה, דמעשה שהיה כך היה, דהלך מקודם אצל רבא, וכמו דהקדים לבוא אצל אביי. ואולי סבירא להו דיש לחלק בין שתי ההבאות האחרונות שהן בקצרה היה לו להביאו לפי קדימותם אף אם היה במציאות בהיפך, אבל אביי שבו פותח המעשה ואליו הוא חוזר היה מוכרח להשאירו במקומו.<br /><br />ד. אלא יולדת אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה. לא זכיתי להבין פשוטן של דברים, אי מיירי בדם שקדם ללידה הרי אינו מטמא כלל דהוי מחמת ולד, ואי בשעת לידה ממש אינו מטמא ג&quot;כ דאין לך מחמת ולד גדול הימנו, ועוד דבלאו הכי נטמאת אז מדין יולדת, והוי לה להגמ' להקשות דמאי נפ&quot;מ מדם זה ולא להק' ימי נדה וזיבה. וצריך לי ביאור.<br /><br />ה. וכי הא דאמר רבי זירא, ר&quot;ל כי הא דס&quot;ד בכוונת ר' זירא דמיירי שלא יצא מבית החיצון. דלהלן מסקינן דר&quot;ז מיירי ביצא לגמרי, וע&quot;כ מפרשים להברייתא לגבי ראש הולד.<br /><br />ו. (מב:) וכדרב אושעיא וכו'. לכאורה שם הנידון לגבי עובר מת מאימת כבר אינו טומאה בלועה, וכאן הנידון מאימת הוי ילוד לענין שתיחשב אמו יולדת, ואין לזה כל קשר לדיני טומאה בלועה. הא שפיר ייתכן דבית החיצון כבר אינו בלוע ומ&quot;מ עדיין לא הוי לידה. אולם בתוס' מתבאר דלא סגי התם שאינו בלוע כדי לטמא אלא בעינן שיהיה ילוד, ושפיר לפ&quot;ז מדמה. ואולי יש ליישב בזה קו' הריטב&quot;א מה צריך לתרי ראיות, משום דעל מימרא דר' אושעיא יש לדון ולחלק.<br /><br />ז. האי הוציא ראשו וכו'. משמע דאם היה בא לשאול ביום ששי היה מורה לו למולו בו ביום. ולכאורה היה ראוי לחשוש דהיה איזה ציוץ בעלמא כגון דעכברי רשיעי וכדומה. או דרק דימה בנפשו ששמע. ואפשר באמת דרבא חייש לה רק לחומרא לאסור למולו בשבת שמא לאו זמנו הוא, אבל אה&quot;נ גם ביום ששי אין למולו שמא נולד בשבת ואכתי לאו זימניה הוא. ולפ&quot;ז נוכל לומר דלא בא לשאול ברגע האחרון, אלא כבר בא באמצע השבוע, והורה לו רבא דביום ששי לא יכול למול, וממילא גם לא בשבת. ודוק.<br /><br />ח. בסוגיא דאותו מקום בלוע הוי או בית הסתרים. התוס' לעיל בעמ' א' הבינו דאותו מקום היינו ממש בית החיצון שחוץ לפרוזדור. <br />והנפ&quot;מ היא רק כל עוד אינה זזה ממקומה, דהוי רק מגע ולא משא והיסט.<br />ומה דתי' אביי חדא ועוד קצת תמוה, דבברייתא מפורש בית הסתרים ואיך אפשר להוסיף דגם בלוע.<br /><br />ט. מקום נבלת עוף טהור. צ&quot;ב מדוע לא קאמר בית הבליעה כדאמרינן בכל דוכתי, ומדוע לכנותו בשם מוזר שכזה, המקום שבו נוהג דין בליעת נבילת עוף טהור. ויש ליישב ע&quot;פ מה שדנו הראשונים לגבי סוף בית הבליעה דודאי הוי בלוע, ולהכי לא נקט סתם בית הבליעה כדי שנבין שהכונה לתחילת בית הבליעה.","199","","4318","True","True","False","","942","212.179.87.186","0","0","נידה|מב ע&quot;א",""),new Message("20138","20137","כמה הערות","03/07/12 02:41","יג תמוז","תשע&quot;ב","02:41","לומד","ב. בשאלה הגמרא הבינה שלרבי שמעון אין סברא לעשותה כרואה אלא רק כמגע, שהרי מטמאה רק בחוץ. ובתשובה התחדש, שאכן אין סברא לעשותה כרואה וכמו שכתב רש&quot;י שהרי לא מגופה חזיא. אלא כל זה כלול במה שאמר רבי שמעון <b>דיה כבועלה</b> כלומר, שכל דיני ראייתה נלמדים מבועלה. ולכן זה נחשב כרואה, לא מסברא אלא מלימוד מבועלה. וכן מדויק מאד ברש&quot;י ד&quot;ה אבל. <br />ובפרט יובנו הדברים לפי מה שביאר המהר&quot;ם שברוקא חדא תפיתו היינו שלא נתתם טעם לדבריכם כרוק שאין בו טעם. ועל זה השיבו שמתוך דברי רבי שמעון עצמם מוכח הדבר, וקצ&quot;ע איך נחשב הדבר כמוכח בדברי ר&quot;ש עד שלא צריך להסבירו, אלא זה גופא מה שביאר לו אביי שרבי שמעון קבע כלל דיה כבועלה, וממילא למדנו להשוותה לבועלה לכל מילי. <br />ד. לא זכיתי להבין קושייתו דמר, הרי כבר נתבאר הדיוק ברש&quot;י בדפים הקודמים [והובאו הדברים כאן] שרק דם היוצא בשעת הלידה הוא ודאי נחשב מחמת קושי, אבל כל שאר דם שבא עם פתיחת הקבר, אם אין בו קושי אינו נחשב כדם מחמת ולד, ועליו הקשו שאם הוא בימי נדה הרי דינה כנדה ואם בימי זיבה הרי דינה כזיבה<br />ז. אכן ראיתי שמדייקים כדבריכם שאכן לא אמר לו רבא שלא למול בשבת, ולא אמר לו למול ביום שישי. ובפרט למה שמבואר ברש&quot;י שיציאת הולד לחוץ היינו בתוך הפרוזדור ואז אין הוא משמיע קול שעדיין לא נפתח הסתום וכו', וצ&quot;ל כמו שכתב הרמ&quot;א יו&quot;ד סי' רסב ס&quot;ד, ואם כן הדבר ברור שאין כאן פשיטות שנולד ביום שישי אלא רק ספק הוא ומספק אין מחללים שבת. ראה מרומי שדה שעמד בזה<br />ח. גם אני תמהתי כתמיהתך ותירצתי, שמכיון שבאדם בינוני ואשה בינונית אכן זה בית הסתרים, אבל באדם גדול וקטנה זה בלוע, [וכדברי התוס' לעיל מא:] ולכן אמרו שלא רק שאין כאן טומאה דאורייתא באופן שזה בלוע, אלא אף באופן הרגיל שזה בית הסתרים גם אין כאן מקום לטמא במגע, אי לאו גזירת הכתוב<br />ט. יישר כח נהנתי מאד","193","","4318","True","True","False","","104","94.230.94.122","0","20137","נידה|מב ע&quot;א",""),new Message("20139","20138","לגבי ד","03/07/12 04:11","יג תמוז","תשע&quot;ב","04:11","עם הארץ","הגמרא מביאה  קושיא של רבי ירמיה על דברי ר״ ז , שאמר שדם בבית החיצון היא טומאה בלועה ולא מטמא עד שיוצא לחוץ ומאחר שהברייתא קבעה ארבע נשים שמטמאות מבפנים יש קושי לפרש יולדת לפי דברי ר״ ז ואם כך חוזרת הגמרא לקושיא הראשונה שאין צורך בהוראה נפרדת ליולדת.","248","","4318","True","True","False","","184","98.77.142.57","0","20137","נידה|מב ע&quot;א",""),new Message("20145","20138","בדברי הלומד","03/07/12 11:25","יג תמוז","תשע&quot;ב","11:25","המכריע","ב. הכל נכון מאד. רק שלל&quot;ק הרי זו גופא היתה בעייתו של רב שמואל ב&quot;ב. וממילא זו תשובת אביי. ורק כמו שהבאתם ממהר&quot;ם דברי טעם שאביי הוסיף שאין זו סברא חיצונית אלא יש לדייקה מלשון ר&quot;ש עצמו.<br />ג. היה קשה לי בגלל לשון רש&quot;י ילדה וראתה, שמשמע אחר הלידה, והזכרתי קושי רק בשביל להביא ממנו שכ&quot;ש דם הלידה עצמה. אבל לחומר הקו' אולי צ&quot;ל כדבריכם וגם לזה קורא רש&quot;י ילדה וראתה  דהיינו מחמת הלידה המתקרבת הגורמת לפתיחת הקבר, ובכל זאת זה אינו נחשב מחמת לידה.<br />ז. ברש&quot;י כתוב ממש ההיפך, שבפרוזדור זה סתום, ראה בהגהה על הגליון, ולכן אם שמע הרי שכבר נפתח וע&quot;כ כבר היה בבית החיצון חוץ לפרוזדור (כדעת תוס' ועו&quot;ר). ואילו היינו בטוחים ששמע קול התינוק הרי ברור שכבר יצא חוץ לפרוזדור ויש למולו בששי, אלא שלענ&quot;ד אי אפשר להיות בטוח בדבר כזה שהקול ששמע, קול התינוק הוא.<br />ח. דברים מחודשים, אולם כמו שהבאתם מתוס' יש להם מקום.<br /><br />שוב יישר כח.","199","","4318","True","True","False","","146","212.179.87.186","0","20137","נידה|מב ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82563);