var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=22837;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("דף יומי - יתרונות מול חסרונות","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=729")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","70"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","61"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("22837","0","על קושיות שאין עליהן תשובה","09/09/12 11:21","כב אלול","תשע&quot;ב","11:21","מיימוני","אחד הכללים הראשונים שלומדים הוא לא לסמוך על דעתנו. אנו לומדים מה שכתבו לפנינו, מנסים להבין את השאלות ואת התשובות, אבל אין אנו מעיזים להכריע. ניתן לנו לשאול וניתן לנו להציע תשובות, אבל הכל בערבון מאד מוגבל.<br />אולם ל&quot;שאלה&quot; יש שתי משמעויות. ראשית, זה בירור. שנית, יש כאן גם פן שיפוטי. אם זו קושיה, זה אומר שאנו רואים חסרון באמירה שלפנינו. לעתים אנו מוכנים להרחיק ולטעון שזו קושיה חזקה כל כך עד שאנו בעצמנו, עם כל המרחק בינינו לבין רבותינו, מסוגלים לומר: זה כבר לא סביר. זה כבר לא יתכן.<br />בנושא זה כתבתי במקום אחר, (&quot;<a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=292832'>אמונת חכמים של חכמים ואמונ&quot;ח של ההמון</a>&quot;). שם הראיתי שיש אמונת חכמים של חכמים, שפירושה ללמוד ולחשוב ולפעמים גם להכריע. לעומת אמונת חכמים של ההמון בדורות האחרונים, שקוראת אכן להתבטלות גם בשעה שיש לנו הכרעה ברורה נגד המקובל או אפילו נגד פירושים שנראים דחוקים או דחויים. ואף ציטטתי מדברי אחד מחשובי האחרונים בני זמננו, הלא הוא בעל ה&quot;שרידי אש&quot;, שתיאר את צורת הלימוד הראויה, שבה אנו מנסים להבין בעצמנו ואין אנו חוששים להביע דעה. כן כתב גם החזו&quot;א באחת מאגרותיו, שהשכל מורה לעצמו דרך משלו, ואי אפשר לצוות עליו לבטל את עצמו. לפחות בלימוד אם לא למעשה.<br />אכן כך ראוי ללמוד. אבל יש מרחק בין לימוד לבין הכרעה.<br />כפי שצריך לדעת לחתוך צריך לדעת להיזהר. יש מסקנות שנראות הכרחיות, ואז מתברר שיש גם צד שני.<br />וסוגיה אחת מאחד הדפים האחרונים בדף היומי, ברכות לד א, יכולה להוות הוכחה נפלאה. ולכן גם ללמד לקח לימודי ומוסרי.<br />כדלקמן.","270","","4254","True","True","False","","1313","80.74.126.14","0","0","ברכות|לד ע&quot;א",""),new Message("22838","22837","המשך: תיובתא","09/09/12 11:22","כב אלול","תשע&quot;ב","11:22","מיימוני","תיובתא<br /><br />ברכות לד א <br /><br />אמר רב הונא: טעה בשלש ראשונות - חוזר לראש, באמצעיות - חוזר לאתה חונן, באחרונות - חוזר לעבודה <br />ורב אסי אמר: אמצעיות אין להן סדר. <br />פירוש: נניח שכל מי שקורא את הדברים האלו כבר מכיר את תפילת 18. נחזור בכל זאת על כך שיש בה שלושה חלקים. &quot;ראשונות&quot; – החל מן המילים הראשונות ועד לברכה השלישית שמסתיימת ב&quot;א-ל הקדוש&quot;. האחרונות, שמתחילות ב&quot;מודים&quot; ונמשכת עד הסוף. והאמצעיות, שהן כל אותן ברכות שבאמצע. החל מ&quot;אתה חונן&quot; וכלה ב&quot;המחזיר שכינתו לציון&quot;.<br />מה קורה אם אדם טועה ואינו אומר את אחת הברכות, או למצער לא את הנוסח המינימלי המחייב שבה?<br />בדבר זה נחלקו רב הונא ורב אסי.<br />רב אסי מובן לנו היטב, כי הוא תואם את הכרעת ההלכה. חוזר למקום שטעה בו, כלומר לברכה האחרונה שכן אמר כתיקונה. אם למשל דילג על אחת הברכות, אינו אומר אותה במקום שנזכר, אלא חוזר למקום שלפני אותה ברכה. למעשה, לשונו של רב אסי מקילה עוד יותר. שיכול לומר את הברכה ששכח במקום שהוא אוחז בו, ואכן יש שפסקו כך, אבל לא כן נוהגים הלכה למעשה.<br />אבל נניח את רב אסי, שלא בו אני עוסק כאן, ונתבונן בשיטתו של רב הונא.<br />רב הונא סבור שאם טעה המתפלל באמצע הברכות האמצעיות, עליו לחזור ל&quot;אתה חונן&quot;. זה נראה לנו מוזר, כי אנו הורגלנו לתפיסה ההלכתית המקילה יותר. אבל גם הסברה מפריעה לנו. ניחא: שלוש ראשונות הן כחטיבה אחת, וכן שלוש האחרונות. אבל האמצעיות אינן תלויות זו בזו! למה לחזור לראש, ל&quot;אתה חונן&quot;?<br />ויותר מכל, יש לנו משנה מפורשת שלא כדברי רב הונא. והלא היא משנתנו, שעליה שובצה זו המחלוקת.<br />במשנתנו נאמר: <br />העובר לפני התיבה וטעה - יעבור אחר תחתיו... מהיכן הוא מתחיל? מתחלת הברכה שטעה זה.<br />הכל מודים שהכלל &quot;מתחילת ברכה שטעה זה&quot; אינו יכול להתייחס לראשונות או לאחרונות, אבל ודאי יש לקיימו באמצעיות. הרי לנו משנה שלימה שלא כרב הונא.<br />ואכן, הגמרא מביאה את הקושיא ומסיקה: תיובתא דרב הונא.<br />וכידוע ללומדי התלמוד, &quot;תיובתא&quot;, להבדיל מ&quot;קשיא&quot;, היא קושיה אלימה שאין עליה תשובה, ובטלו דברי האומר.<br />וכל כך מוקשים היא דברי רב הונא עד שאפשר היה להקשות עליו, בסגנון הגמרא, &quot;דקארי לה, מאי קארי לה&quot;? מה היתה סברתו? איך העלה את הסברה לחזור ל&quot;אתה חונן&quot; ואיך הסביר לעצמו את הסתירה מן המשנה – שהרי אנו מקבלים כדבר פשוט שהאמוראים ידעו את כל המשניות (לפחות בסדרים הנוהגים הלכה למעשה).<br />ולפני שנעבור להמשך המפתיע, נצטט מן הגמרא את התיובתא:<br />מתיב רב ששת: מהיכן הוא חוזר? מתחלת הברכה שטעה זה.<br />תיובתא דרב הונא!","270","","4254","True","True","False","","135","80.74.126.14","0","22837","ברכות|לד ע&quot;א",""),new Message("22839","22838","ובכל זאת: תירוץ","09/09/12 11:23","כב אלול","תשע&quot;ב","11:23","מיימוני","והנה התירוץ. כן, יש תירוץ.<br />אמר לך רב הונא: אמצעיות - כולהו חדא ברכתא נינהו.<br />והנה, על ידי הגדרה אחת, נפתר הקושי ונפתרה התעלומה.<br />רב הונא מציע לראות את כל הברכות האמצעיות כחטיבה אחת.<br />וכאשר נאמר שחוזרים לראש הברכה, הכוונה היא לראש החטיבה. יש חטיבה של ראשונות, יש חטיבה של אחרונות, ויש חטיבה של אמצעיות.<br />יש להודות שעדיין יש להתאמץ כדי להבין את הסברה. הגדרה היא תירוץ חלקי. סוף סוף, ההגדרה של רב אסי, שהיא גם הקובעת הלכה למעשה, רואה בברכות האמצעיות פרקים נבדלים, ולכן אפשר לחזור לברכה האחרונה שנאמרה כתיקונה.<br />וכמו תמיד בלימוד התלמוד, אפשר להציע כמה הסברים בטעמו של רב הונא. אפשר שכך תיקנו חכמים, לחלק את התפילה לשלוש חטיבות. (וכי את זה שהראשונות והאחרונות נחשבות כיחידה אחת, זה יותר מובן? למעשה כן. אבל אפשר היה גם לומר הפוך). ואפשר שיש כאן מעין תקנה. אם אדם טועה, ונניח לו לחזור למקום האחרון הודאי אצלו, עדיין לא יצא מכלל ספק. וכדי להניח את דעתו לגמרי, מוטב להטיל עליו לחזור לראש החטיבה. או שמא יש כאן &quot;לא פלוג&quot; מסיבות אחרות. והרי מצאנו גישות כאלו בתלמוד.<br />הנקודה החשובה ביותר היא זו: יש לנו דוגמא מופתית של תיובתא שמספיקה כדי לדחות לגמרי שיטה אמוראית. והנה, כאילו מעשה נס, מתברר שהדברים הם דברי טעם, וגם אם הם אינם נפסקים הלכה למעשה, יש כאן צד הראוי לבחון וללמוד, ואין כאן שיטה דחויה שעליה אפשר לומר &quot;הוצא את השיטה החוצה מבית המדרש&quot; (=פוק תני לברא).","270","","4254","True","True","False","","183","80.74.126.14","0","22837","ברכות|לד ע&quot;א",""),new Message("22840","22839","מסקנות אישיות: זהירות","09/09/12 11:24","כב אלול","תשע&quot;ב","11:24","מיימוני","אולי הדברים האלו פשוטים לכל מי שלמד את הסוגיה. אולי אצל לומד אחר, חכם ממני, כבר ממבט ראשון היה ברור שהתיובתא אינה כה מוקשית. אולי מעולם לא טעה לומד כלשהו לחשוב שגם הוא שותף לדיון בין רב הונא לרב אסי, והוא רשאי, כאחד התלמידים, להביע דעה ולומר: צדקו דברי רב אסי מרב הונא. ומי שאינו מכריע אינו טועה.<br />אבל אין כן דרכי. אני סבור, כמו החזו&quot;א, שהשכל הוא אוטונומי, שאין אנו בני בחירה כלל שלא להכריע. אנו עשויים לרמות את עצמנו ולספר לעצמנו שאין אנו מעדיפים צד אחד על משנהו. אבל לעתים, כאשר צד אחד ברור והשני בכלל לא, אנו יודעים יפה מה נכון ומה לא נכון. <br />אמנם, אמונים על כללי חינוך ודרך ארץ שלמדנו בילדותנו, ועל דוגמאות להתייחסות לדברי חכמים שראינו כל ימינו, ושאפשר לראות בגמרא עצמה, אנו נזהרים מלומר את מילים כמו: &quot;צדקו דברי פלוני מדברי פלוני&quot;. כך התרגלנו שאסור לומר. אבל הלב מושך להכריע. אבל אני עצמי בהחלט חש לעתים שאני יכול להכריע וברור לי מה נכון, או, מה שלפעמים ברור עוד יותר, מה לא נכון. מה סותר לשאר המקורות.<br />והנה, הפתעה חינוכית. גם אותה שיטה שנראית דחויה ללא אפשרות של הצלה, עדיין יש לצדד בה ולהראות לה פנים.<br />כמה צריך מתינות בלימוד!","270","","4254","True","True","False","","148","80.74.126.14","0","22837","ברכות|לד ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);