var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=36246;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("ברוכים הבאים לפורום פורטל הדף היומי","")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","68"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","61"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("36246","0","כמה הערות לדף יב","24/07/14 01:11","כו תמוז","תשע"ד","01:11","המכריע","יב.

א. בינותי בספרים. רש"י פירש לשון ספירה. לכאורה היה אפשר לפרש שהתבונן על החילוק בין הלשונות שבספרים שכאן כתוב לגלות בבל וכאן לחרבות ירושלים ומזה עמד על טעותו. אמנם כד דייקת נראה שזה אינו, שהרי המקור לחרבות ירושלים נאמר כאן בפסוק זה לאחר ה"בינותי בספרים". ולכך הוכרח רש"י לפרש כפי שפירש.

ב. חד אמר מלך פקח היה וחד אמר טפש. ידועה השאלה הרי העובדה לפנינו, וגם רב ושמואל, שאין אחד מהם חשוד על חוסר חכמה, גם כן נחלקו האם זה נכון וחכם או לא, וא"כ, נניח שרב הוא האומר טפש, מה בכך אם סבר אחשוורוש כשמואל וכי משום כך הוא טפש. ואכמ"ל בזה.

ג. שנהנו מסעודתו של אותו רשע. גם רשב"י הסכים שזו סיבה חלילה לכליה, אלא שרק בני שושן נכשלו בזה. נהוג לבאר שהסעודה כשירה היתה, והפגם הנורא הוא בעצם ההתחברות לתרבותו של אחשוורוש. בנותן ענין להביא מה שאמר המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין שקבלה בידו ממהרי"ל דיסקין שבמלחמה האחרונה טרם בוא המשיח יינצלו רק אלו שיש בהם יראת שמים. ומה היא אותה יראת שמים המבוקשת? אלו שלא יהיה להם קשר עם תרבות הגויים.

ד. והיינו דכתיב כי לא ענה מליבו. רש"י לא פירש כאן. ונראה שדרשו פסוק זה במובן שלפעמים ה' לא מענה ומייסר מליבו, כלומר בגזירה אמיתית, שפיו וליבו שוים בה, אלא העינוי הוא רק מהפנים ולחוץ ללא הסכמת הלב. וגזירה שכזו סופה להתבטל.

ה. אבנים שמתחוטטות על בעליהן. רש"י פירש לשון טירחה. ובר"ח פירש אבנים הראויים רק למלך, וכשנמצאים ביד הדיוט, חטא הוא בידם ומתחייבים למלכות. לפי פירושו אתי שפיר טפי הפסוק אבני נזר מתנוססות, כלומר ישנן אבנים הראויות רק לנזר המלך.

ו. משונים מיבעי ליה. קצ"ב התימה. וכנראה היה נהוג בזמנם לשמש בתיבת משונה כשהכוונה לשינוי, ובתיבת שונה יותר בהקשר של חזרה על הדבר.

יב:

ז. וטעמא אמרו ליה שנאמר שאנן מואב. לכאורה מה הוצרכו לומר שדברי טעם אמיתיים אמרו לו, ומה בכך שכוונתם להתחמק מפני הסכנה. ובפשוטו רצו ללמדנו דבר חכמה זו שלא נדענה אם נחשוב שרק דחוהו בדבר שאינו. ואולי יש לומר שהרי נמנעו מלומר לו שיעזבנה מפני שאין הדבר הגון, א"כ גם ההתחמקות איננה הגונה, ולזה אמר שהגון היה הדבר.

ח. מוכתר בנימוסו היה. רש"י לא פירש ההקשר לענין. ורק כתב דלא גרסינן כעדי וגרסינן אמר רבה וכו'. משמע שרבה הוא התירוץ הראשון על השאלה, ובקטע זה לא באו לתרץ. לפי מהלך זה לכאורה גרסינן קטע זה לפני השאלה, מיד אחרי דרשת השמות, ועל זה מסיימים מוכתר בשמות נאים. כמובאת גירסה שכזו במסוה"ש. ואף שרש"י כתב אלא גרסינן אמר רבה, אין כוונתו שגרסינן מיד אחרי בנימוסו, אלא בהמשך, רק שהא בהא תליא שאם לא גרסינן כעדי ואין זה תירוץ, א"כ מקומו קודם השאלה ולהלן רבה הוא התירוץ הראשון.

וראה במסוה"ש גירסה כעדי, ומשמע דמיישבים שהיה מבנימין ונקרא יהודי על שם עדי. ועי"ש עוד פירוש שהיה מוכתר בגינוני מלכות ולכן נקרא על שם יהודה שלא יסור שבט ממנו. וגם זה תירוץ על הקושיא. וגירסות אלו יגרסו רבה אמר וכו'.","199","","3571","True","True","False","","1092","95.86.90.192","0","0","מגילה|יב ע"א",""),new Message("36247","36246","חיילך לאורייתא !! יישר כוחך.","24/07/14 01:41","כו תמוז","תשע"ד","01:41","אלעד סטופל","הסיכום שאתה כותב כמדי יום מסייע בזכרון הסוגיות ובחידוד הנקודות העיקריות בדף, והכל כתוב "בשפה ברורה ובנעימה".","282","","3571","True","True","False","","180","95.86.108.203","0","36246","מגילה|יב ע"א",""),new Message("36258","36246","מס' הערות","24/07/14 09:48","כו תמוז","תשע"ד","09:48","אור חדש","ב: לו שמואל היה המלך ונוהג לקרב תחילה הרחוקים פשוט היה לנו שעושה מרוב חכמה וחישוב של "שני צעדים קדימה" אבל כאשר סתם אדם נוטה מהחכמה הפשוטה (לקרב הקרובים) יותר חשוד הוא בטיפשות מאשר בתחכום.
ג: מקובלני שעונשם בא על השתתפותם בסעודת "ביטול בניין המקדש" וחגיגת העובדה ש"תו לא מפרקי" זאת אומרת השמחה על ההשארות בגלות ח"ו!
ואכן גם בשואה האחרונה כמעט כל אותם שדבקו בגלות ולא רצו להפקד בפקידת בלפור (מקביל לכורש בזמנם) נכחדו כפי שהיה ראוי לישראל של אותו הדור שלא עלו לארץ (יהודי פחת יהודה היו כנראה מוגנים מגזרת השמד של יג' באדר כיוון שלא היה בעריהם שונאים והיו להם כוחות הגנה שממילא נלחמו בצרי יהודה שהציקו תדיר ולא היה בגזרה זו להחמיר מצבם).
אומנם ברור שצריך גם יראת שמים אך המדד ליר"ש זו הינו כנראה הציפייה לישועה שגורמת למצפה "לקפוץ" על ההזדמנות הראשונה הניקראת בדרכו להגאל ולשוב לארץ הקדושה.

ראה כאן גרסת שהש"ר לדעתו של רשב"י.
ו: וכלים אלו מכלים אחרים משונים. כך פשט הפסוק","458","","3571","True","True","False","","112","95.86.122.16","0","36246","מגילה|יב ע"א",""),new Message("36273","36258","על הפירגון ועל ההערות","24/07/14 18:29","כו תמוז","תשע"ד","18:29","המכריע","יישר כח ר' אלעד על הפירגון.
אולי המקצוע שלך מלמד להעריך סיכום...
כי בדרך כלל עמל עצום מושקע בזה, והמשוב אפסי.

בקשר להערות של ר' אור חדש.
ב. אכן לכיוון הזה רמזתי בסוף ההערה בכותבי ואכמ"ל. יש בזה הרחבת דברים נאה אך לא יכירנו כאן מקומו.
ג. לגבי הגאולה אני הבאתי מקור משר התורה הנורא המהרי"ל דיסקין זי"ע והבאתי את המקור בשמו שגם הוא היה קדוש עליון הראוי לדבר בעניינים אלו. מובן ששבעים פנים לתורה ואני מתאר לעצמי שיש גדולי עולם שאמרו דברים אחרים, אך לא ארהיב עוז בנפשי לדון על דברים שכאלו על דעתי הענייה. על כן אסתגר בקמייתא.
גם צורת הכתיבה על קדושי השואה במחוזותיי היא קשה מאד לעיכול, אבל היות שכל דיבור בזה הופך מיד לפולמוס ולויכוח (בלשון המעטה), על כן אבחר לנפשי פלך השתיקה. ה' עדי שגם שורה זו קשה עלי מאד לכותבה, אבל הוכרחתי מפני כבוד הקדושים ורבותיהם נוחי עדן. (בכל מקרה ימחול נא מראש שלא אוסיף עוד בהמשך).
ו. לא הבנתי. ברור שזה הפשט, אבל עדיין שונה הוא לשון שינוי, בלה"ק אולי יותר מאשר במובן של שב שנית. ושפיר יש לומר כלים שונים אלו מאלו, ומה ההכרח לדרשה.","199","","3571","True","True","False","","261","212.76.101.232","0","36246","מגילה|יב ע"א",""),new Message("36282","36273","ביאור כוונתי","24/07/14 20:48","כו תמוז","תשע"ד","20:48","אור חדש","ב: שמח שכיוונתי לדעתו העמוקה
ג: חלילה וחלילה לא באתי להעריך גודלו ומעלתו של איש מקדושי השואה הי"ד אלא רק התייחסתי לשאלה שעוררת מתוך לימוד הגמרא, אציין רק ש"אותו הדור" שהתחייב כליה ועליו דנת, היו בו 120 אנשי כנה"ג, נביאים וחכמים ובכללם עזרא שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו במקום משה רבינו! ובכלל הרי ראשונים ביחס לאחרונים הם כ...
א"כ איך רשב"י וכת"ר מרשים לעצמם לדון על אותו דור ו"חטאיו"?
פשוט שזה מצד ש"תורה היא וללמוד אנו צריכים" וכיוון שמבואר בדברי הנבואה שבמגילה, שנגזרה גזרה איומה על ישראל חייבים לברר היטב על מה זה בא כדי שחלילה לא נעבור שוב על אותו "חטא" שיביא ח"ו לאותה תוצאה.
כפי שציינתי מההקבלה בין גזרות ההשמדה של ימינו ושל אז נוצר הרושם שיש מכנה משותף לדברים שנגזרו על ישראל בוודאי בתוצאה וכנראה שגם בגורם:
היסטורית המכנה ברור: יש מלכות שמתירה עליה לארץ ותחייה של חיים יהודיים בה ובכ"ז היהודים לא עולים (כ"א וסיבתו הוא). חשוב להדגיש שלא מצאנו שבאה הגזרה על התרשלות בלימוד התורה והמצוות בכללות וכד' אלא על נק' מסויימת אחרת שאותה אנו מבררים בדיון זה.(ממילא לא שייך לדון במעלת לימוד התורה וקיום המצוות בדור השמד האחרון)
מבואר בגמרתנו שהסיבה לסעודתו של אחש' הייתה ש"תו לא מפרקי" ומן הסתם כך היה רשום על ההזמנות למסיבה. אין צורך להרחיב בחילול ה' שנוצר ממציאות של יהודים השותפים לסעודה שכזו!
היה צורך להרחיב על חילול ה' אחר הצהרת בלפור וההענות הנמוכה אליה וכאזהרתו של האור החיים הק' (ויקרא כה כה):

אחיך וגו'. פרשה זו תרמוז ענין גדול והערה ליושבי תבל, כי ימוך על דרך אומרו (קהלת י' י''ח) בעצלתים ימך המקרה, ואמרו ז''ל (תענית ז':) עשיתם לאותו שנאמר בו (תהלים ק''ד) המקרה במים עליותיו מך, כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בהתחתונים, ואמר ומכר מאחוזתו ירצה על המשכן משכן העדות אשר הוא אחוזתו ית' שבו השרה שכינתו ובעונותינו נמכר הבית ביד האומות, וכמאמרם ז''ל (מדרש תהלים ע''ט) בפירוש פסוק מזמור לאסף באו גוים וגו', והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה' על דרך אומרו (לעיל י' ג') בקרובי אקדש הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב''ה יקרא לצדיקים אח כביכול דכתיב (תהלים קכ''ב) למען אחי ורעי, והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם הוא אלהי עולם ב''ה לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב: וד"ל

ו:אלו מאלו משונים. כך הצורה המתאימה לאחר ה"מ" שבא ליצור ייחוס בין הכלים עצמם ולא בתור ציון לכך שהיו כלים שונים בכללות","458","","3571","True","True","False","","126","95.86.122.16","0","36246","מגילה|יב ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);