var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=80253;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("דף יומי - יתרונות מול חסרונות","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=729")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107151","למה אימצת את עצמך כך לקרוא דף שאתה...","לינקוש","08/05/24 11:52","58","78"),new MostViewed("107140","הצעה לספירות הפסוקים של אזהרה בגר בתורה","jklein","06/05/24 22:59","705","78"),new MostViewed("107150","הגהות הגר&quot;א ב&quot;מ ע","אוריאל שלמוני","08/05/24 10:31","605","44")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("80253","0","דרכי הלימוד ר&quot;ע ור&quot;י: כלל ופרט / ריבוי מ","07/09/20 22:51","יח אלול","תש&quot;פ","22:51","איתיאל","הגמרא (דף יומי, עירובין כז) מביאה מחלוקת בדרשת מעשר שני, אם דורשים ב&quot;ריבוי ומיעוט&quot; או ב&quot;כלל ופרט&quot;.<br />זו מחלוקת מפורסמת של רבי עקיבא ורבי ישמעאל, ונסביר את מקור המחלוקת.<br /><br />א. שיטת רבי ישמעאל היא שבמקום שיש כלל ואחריו פרט - הרי שהפרט בא לפרש את הכלל, ולכן &quot;אין בכלל אלא מה שבפרט&quot;. במקרה הפוך, פרט ואחריו כלל - הרי הכלל הוא הפירוש של הפרט, ואין לנו אלא הכלל. <br /><br />מה קורה ב&quot;כלל ופרט וכלל&quot;? הפרט עיקר. אומנם, כיוון שיש כאן מעין סתירה בין הכללים, אנו מרבים משהו, השאלה כמה מרבים (וכפי שמופיע בסוגייתנו, השאלה &quot;מאיזה כיוון&quot; מסתכלים. האם יש כאן כלל ופרט [והעיקר כפרט] והכלל השני מוסיף, או להיפך, יש כאן פרט וכלל [והעיקר ככלל] והכלל הראשון מוריד.<br /><br />ב. לעומתו, רבי עקיבא דורש ריבוי ומיעוט. כלומר: למה שקרא רבי ישמעאל &quot;כלל&quot; - הוא קורא ריבוי, שבא לרבות הכל. אח&quot;כ בא המיעוט ומיעט משהו. ולכן יצא במקרה כזה שר&quot;ע ידרוש יותר, לעומת רבי ישמעאל שאומר &quot;אין אלא פרט&quot;, ומתעלם מהריבוי הראשון.<br />במקרה ההפוך, קודם מיעטנו, אח&quot;כ ריבינו - נשארנו עם ריבוי אך המיעוט הועיל. ולכן לא נרבה הכול כמו רבי ישמעאל, אלא נמעט משהו.<br />ובריבוי-מיעוט-ריבוי יוצא שהעיקר הוא הריבוי, והמיעוט הועיל רק למעט משהו קטן.<br /><br />ג. כפי שרואים, המחלוקת היא מהותית. לא רק מחלוקת איך דורשים, אלא מחלוקת אפילו בשמות של התופעות - האם זה כלל או ריבוי, פרט או מיעוט. הלוא דבר הוא!<br /><br />ד. באופן כללי ישנה מחלוקת גדולה בין רבי ישמעאל הסובר &quot;דיברה תורה כלשון בני אדם&quot; (ולכן בכפלי לשון כמו &quot;ראה תראה&quot;, &quot;הענק תעניק&quot; - איננו דורשים שום דבר), לבין רבי עקיבא הלומד בכל מקרה כזה לדרוש. כך גם בייתורים נוספים, רבי עקיבא הגיע מבית מדרשו של נחום איש גמזו שדרש כל אתין וגמין שבתורה. רבי ישמעאל לעומתו היה מפטיר: דיברה תורה כלשון בני אדם. <br /><br />שיאה של המחלוקת מגיע בדרשה של רבי עקיבא לחייב גם בת כהן ארוסה שזינתה סקילה, מריבוי ו&quot;ו - ובת איש כהן. ורבי ישמעאל הגיב בתרעומת: וכי מפני שאתה דורש בת-ובת נוציא לזו לשריפה?!<br /><br />ה. השיטה של רבי ישמעאל מסתכלת על התורה כמאמר שלם, אותו אנו מנסים להבין בדרכי הלשון הפשוטות. דרכו של בן אדם לכפול מילים להדגשה או ייפוי הלשון. דרכו של אדם לשים &quot;את&quot; לפני מושא (אע&quot;פ שאפשר להבין זאת בלעדי ה&quot;את&quot;, אך זה מקל על ההבנה). דרך בני אדם להוסיף &quot;גם&quot; ואות האות ו&quot;ו לציין הוספה, אף שאפשר לנקוט לשון קצרה בלעדיהן.<br /><br />ו. כך בכלל ופרט. דרכם של בני אדם שנותנים כלל ואח&quot;כ דוגמות כדי להסביר למה התכוונו. לכן לא אכפת לנו מהכלל, אלא אנו מסבירים שכוונת הכלל היא לפרט. ולמה נאמר הכלל? בגלל נוחות הלשון וקיצורה, הדרך לנקוט דבר כללי, ואחרי שסיימנו לבאר את העניין לרדת לפרטי העניין. כך גם בפרט וכלל, דרכם של בני אדם לתת דוגמות ואז לבאר שכל אלו רק דוגמה לכלל הגדול. לכן לא אכפת לנו מהדוגמות, אלא מכלל.<br /><br />ז. רבי עקיבא לעומת זאת לומד כל קוץ וקוץ ותולה עליו תילי תילים של הלכות. הוא לא מסתכל על הפרשה השלמה, אלא על כל אות ואות בדרך. ולכן שואל: מה מוסיפה לי כאן, במילה הזאת, האות המיותרת, המילה &quot;את&quot; ו&quot;גם&quot;. <br />זה נוגע גם לתפיסה שהתורה ירדה מידי הקב&quot;ה, ולא באה לדבר בלשון בני אדם, אלא יש כוונה אלוקית בכל אות (כדברי האגדה שהקב&quot;ה קושר כתרים לאותיות. כלומר: האות לא רק כלי לצרף משפט, אלא כל אות היא מלך בפני עצמו. ורבי עקיבא דורש את תגי האותיות - תג בארמית היינו כתר, כמו &quot;ודאשתמש בתגא חלף&quot;).<br /><br />ח. משכך, אי אפשר לומר: אין בכלל אלא מה שבפרט. שאם כן, למה נכתב הכלל? אנו לא מסתכלים על הפסוק כעניין שלם שחלק אחד בא לפרש חלק אחר, אלא אני צריך להבין בכל מילה, עוד לפני המילה הבאה, מה עניינה. לפיכך מיד אנו נרבה או נמעט וכו'. <br /><br />ט. נראה להוסיף: כידוע, רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים, ועד אז היה רועה צאן עם הארץ. המדרש אומר שהוא נכנס ללמוד בבית הספר עם בנו הקטן, והיה מחזיק איתו את לוח האותיות ולומד.<br /><br />בדרך כלל ילד קטן אינו יכול לרדת לעומקן של דברים. הוא מקבל את האותיות כפי שהן. אח&quot;כ, כשהשכל שלו מתבשל ומתפתח, הוא כבר לא מתעמק באותיות, אלא במשפט השלם. לכן כשיש לנו ספק בכתיבה של אות מסויימת בסת&quot;ם, קוראים דווקא לתינוק &quot;דלא חכים ולא טיפש&quot;. אם היה התינוק חכם ויודע כבר לקרוא משפט שלם, הוא ישלים בלי לשים לב את האות המסופקת על פי ההקשר. ","842","","1344","True","True","False","","837","213.137.73.58","0","0","עירובין|כז ע&quot;ב",""),new Message("80261","80253","אין הכרעה במחלוקתם","08/09/20 00:17","יט אלול","תש&quot;פ","00:17","איתיאל","מוסיף דבר מעניין - אין הכרעה הלכתית גורפת במחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל, אלא בכל מקרה לגופו. כלומר: תהיה פסיקה של הרמב&quot;ם בעניין מה מותר לקנות בכספי מעשר, אך לא בהכרח שיתר פסיקות הרמב&quot;ם במחלוקת אחרות של כלל ופרט ילכו באותו כיוון.<br /><br />גם התנאים עצמם לא הכריעו בזה. עיין תוספות מנחות יז: שמונה רשימה של תנאים שהגמרא העמידה אם סוברים &quot;דיברה תורה כלשון בנ&quot;א&quot; או לא, ויש בזה סתירות רבות. כלומר: הגמרא רק הציעה שאפשר להסביר שמחלוקתם תלויה בזה, ולא שידוע לנו בודאי מה סברו.<br /><br />ההלכה צריכה להציע למעשה מה לעשות, אך השאלה הגדולה: האם התורה דיברה בלשון בני אדם, או תלתה תילי תילים בכל קוץ וקוץ - שהיא מחלוקת רעיונית מחשבתית - בזה אי אפשר להכריע!","842","","1343","True","True","False","","96","","0","80253","עירובין|כז ע&quot;ב",""),new Message("80262","80253","דברי הרב קוק על שיטת רבי עקיבא בפרט","08/09/20 00:18","יט אלול","תש&quot;פ","00:18","איתיאל","לעניין רבי עקיבא וההתמקדות בפרטים, קיבלתי מחבר את הפיסקה הבאה מהרב קוק:<br /><br /><br />אנו רואים, שאפשר לכל חכמה להתיחד בעצמה בלא זיקוק גדול לאחרת, והרי החכמות העולמיות מתבררות לחלקיהם באין זיקוק לחכמות הרוחניות העליונות. מזה אנו למדים, שיכולה היא חכמת האלהות וכל סעיפיה להתברר, באין צורך אל כל הידיעות האחרות כולם. אמנם אע&quot;פ שאין הידיעות החיצוניות מעכבות את הידיעות הפנימיות, מ&quot;מ הן מעטרות אותה. וכפי רוב הקפתם אותה, הם מתגלים בתור ניצוצות שהם כלולים בקרב אורה העצום מאד.<br /><br />ועוד אחת:<br /><br /><br />ראוי לשאוף להשאיפה הגדולה, שהכללים הגדולים יהיו אצלו כל כך מוארים, עד שיאירו בנגהם את כל הפרטים היותר דקים, וילכו תמיד עמם, עד שדוקא על ידי גודל הבוהק של הכללים הרוחניים העליונים יזדהרו הפרטים באורם המלא. וזאת היתה מדתו של רבי עקיבא, שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, ויצא ונכנס בפרדס לשלום, וכן היה מאחד צפיית ישועה רחוקה, לשמע קול המונה של רומי, מדין קל וחומר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה, ולשועל היוצא מבית קודש הקדשים, עם ההתעוררות הטבעית לסייע לישועה קרובה לישראל בכל צורה שתזרח, שעל כן היה נושא כליו של בר כוכבא, ויפה מצאו דורשי רשומות ר' עקיבה בהא ור' עקיבא באלף, כלומר האופי השלם של צדו הגלוי, כהעולם הזה שנברא בהא, היה שלם, וכן אופיו הנסתר, האחדותי, כאלף הפלאי, היה גם כן טפוסי ובולט למדי, ולא אמר אחד לחבירו צר לי המקום.","842","","1343","True","True","False","","179","","0","80253","עירובין|כז ע&quot;ב",""),new Message("80263","80253","דברי הרב קוק על שיטת רבי עקיבא בפרט","08/09/20 00:18","יט אלול","תש&quot;פ","00:18","איתיאל","לעניין רבי עקיבא וההתמקדות בפרטים, קיבלתי מחבר את הפיסקה הבאה מהרב קוק:<br /><br /><br />אנו רואים, שאפשר לכל חכמה להתיחד בעצמה בלא זיקוק גדול לאחרת, והרי החכמות העולמיות מתבררות לחלקיהם באין זיקוק לחכמות הרוחניות העליונות. מזה אנו למדים, שיכולה היא חכמת האלהות וכל סעיפיה להתברר, באין צורך אל כל הידיעות האחרות כולם. אמנם אע&quot;פ שאין הידיעות החיצוניות מעכבות את הידיעות הפנימיות, מ&quot;מ הן מעטרות אותה. וכפי רוב הקפתם אותה, הם מתגלים בתור ניצוצות שהם כלולים בקרב אורה העצום מאד.<br /><br />ועוד אחת:<br /><br /><br />ראוי לשאוף להשאיפה הגדולה, שהכללים הגדולים יהיו אצלו כל כך מוארים, עד שיאירו בנגהם את כל הפרטים היותר דקים, וילכו תמיד עמם, עד שדוקא על ידי גודל הבוהק של הכללים הרוחניים העליונים יזדהרו הפרטים באורם המלא. וזאת היתה מדתו של רבי עקיבא, שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, ויצא ונכנס בפרדס לשלום, וכן היה מאחד צפיית ישועה רחוקה, לשמע קול המונה של רומי, מדין קל וחומר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה, ולשועל היוצא מבית קודש הקדשים, עם ההתעוררות הטבעית לסייע לישועה קרובה לישראל בכל צורה שתזרח, שעל כן היה נושא כליו של בר כוכבא, ויפה מצאו דורשי רשומות ר' עקיבה בהא ור' עקיבא באלף, כלומר האופי השלם של צדו הגלוי, כהעולם הזה שנברא בהא, היה שלם, וכן אופיו הנסתר, האחדותי, כאלף הפלאי, היה גם כן טפוסי ובולט למדי, ולא אמר אחד לחבירו צר לי המקום.","842","","1343","True","True","False","","116","","0","80253","עירובין|כז ע&quot;ב",""),new Message("80268","80263","כך התקיימה","08/09/20 07:30","יט אלול","תש&quot;פ","07:30","עלי","הקללה שבפרשת השבוע היוצא, והתהפכה לברכה :<br />'הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה'<br />כי גדולי ישראל היו בדורות מסויימים דווקא גרים או צאצאי גרים, כשמעיה ואבטליון ור' עקיבה ור' מאיר.","209","","1343","True","True","False","","105","87.71.3.247","0","80253","עירובין|כז ע&quot;ב","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82784);