קבוצה של בעלי תשובה, אנשי היי-טק, זכו לראשונה בחייהם לסיים מסכת. הם ביקשו לערוך את סיום המסכת במעונו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל.

לאחר סיום המסכת, הם אמרו את הנוסח המקובל: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת… אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת".

אחד המשתתפים פנה אל הרב שטיינמן בשאלה: אני מבין את ההבדל בין הריצה שלנו לריצה שלהם, כי "אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת". אבל מה ההסבר לאמירה "אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר"? הרי כל עמיתינו לעבודה בחברות ההיי-טק למיניהן משתכרים יפה מאוד… יש כאלה שמביאים בסוף החודש משכורת מכובדת של שלושים וארבעים אלף שקל. איך אפשר לומר על זה שהם "אינם מקבלים שכר"?…

אמר לו הרב שטיינמן: "מה תפקידך בחברה? מה אתה עושה בעבודה?"

"אני מפתח עבור החברה שבב מתקדם מאוד".

: "וכמה עתידה החברה להרוויח מהפיתוח שלך?" המשיך הרב ושאל.

"השבב הזה עתיד להימכר בכל העולם ולהכניס לחברה רווח של מאות מיליונים".

אמר הרב שטיינמן: "תרשה לי לשאול אותך, כמה אתה משתכר בחודש?"

"משכורת מכובדת מאוד – כארבעים אלף שקל".

"ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר", אמר הרב שטיינמן. "אתה יודע שהחברה תרוויח בזכותך מאות מיליונים, ואילו אתה עצמך משתכר כשלושים אלף שקל בחודש בסך הכל. היכן היחס?! הרי לעומת הפירות שאתה מניב לחברה, השכר שלך הוא אפסי!"

"וכעת" – המשיך הרב שטיינמן – "תראה מה אדם מרוויח על ידי מצוה שהוא מקיים. אומרת הגמרא (בבא בתרא ט ע"ב): 'כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות', ולמדים זאת מהפסוק (ישעיהו נח, ז): 'הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ'. כמה האדם הזה נתן בסך הכל? פרוטה אחת. ומדוע השכר רב כל כך? התשובה היא, משום שבפרוטה הזו העני קנה לעצמו פרוסת לחם, ועל ידי אכילתה הוא ניצל מרעב וקיבל חיים. הקב"ה איננו מתייחס לסכום הצדקה, אלא לתוצאה של המעשה. בפרוטה אחת הוא הציל חיים, לכן הוא מקבל שכר עצום ורב בעבור הצלת חיים".

סיים הרב שטיינמן את דבריו: "זה ההבדל בין השכר שלנו לשכר שלהם. 'הֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר' – השכר שהם מקבלים הוא אפסי לעומת התוצאה של המעשה שלהם, ואילו 'אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר' – השכר שלנו הוא לפי התוצאה של המעשה שלנו. פרוטה אחת יכולה להציל עולם ומלואו, והשכר – בהתאם".

(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך החדש על במדבר)