מסקינן דהמקור לחיבת הקדש דאורייתא הוא מהא דמרבינן עצים ולבונה דקודש לטומאת אוכלין. ולכ' הדמיון צ"ב אולי חיה"ק מהני לאשווי אוכלא דבר שאינו אוכל, אבל מנין שיועיל במקום הדין המסויים שצריך ביאת מים כדי לקבל טומאה.
אמנם לפי מה שביארנו לעיל בהבנת ר' שמעון דשחיטה כהכשר, דהוא משום דענין ההכשר הוא לאשווי אוכלא, ולכן ס"ל לר"ש דגם שחיטה הוא משווי אוכלא. לפ"ז יובן גם כאן, שאם חיה"ק בכוחה לאשווי אוכלא מעצים ממש, קל וחומר שתוכל לאשווי אוכלא כשחסר רק ביאת מים. והבן.
ואגב מסתבר דבעצים ולבונה חיה"ק עושה את שתי הפעולות, מביאתן ליקרא אוכל וגם חוסכת מהם ביאת מים.