א. פסקי רש"י. יתיר. אין הלכה כרבא, אלא כשירה ומביא הוראת רבו. ובחסיר וחליף הלכה כמותו דטריפה. ובד"ה אפילו כטרפא, עוד ג' פסקים. א. בלי עינונייתא כשירה, ב. עינונייתא אינה משלימה חסרון באונות ימין, דלא כהגאונים, ג. תרי עינונייתא מכריע בין גדולי הדור דפסולה.

ב. דמיא לאופתא. נראה מרש"י דיש כאן רק ב' שיטות. י"א בחזותא, והיינו נפיחא, וי"א בגישתא והיינו דפחיזא, וי"א דשיעא. .

ג. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי. לכאורה אם המתינה זמן רב, אם נתנה לו שם קודם המילה לא היה עדיין טעם לקוראו נתן, ומשמע דרק בשעה שמלו נתנו השם למרות שעבר זמן רב, ומכאן אולי אסמכתא לנתינת שם במילה ולא קודם.

ד. ראיתיו שהיה ירוק הצצתי בו וכו'. בסיפור הראשון כתוב רק ראיתיו. ובאמת יש להבין מה נוסף בהצצה מעבר לראיה הראשונה שהוא ירוק.

ה. ככבדא וכו'. לכאורה הכוונה ומראה הריאה ואלו חילוקים באדומה, כמו שחילקו בירוקה. וכאן הסימן באמת משמעותי שכמראה בשר הוא הטריפה.

ו. וכגון ביעתא. מראה הביצה צהוב ולא ירוק שלנו ומכאן ג"כ שמראה ירוק שבש"ס כולל מיני צהוב. ואגב דיברנו (בפ' לענייני לשון) שיש תוס' בענין בסוכה, והנה יש גם כאן בתוס' כעין שבסוכה.

ז. אטום בריאה. היכי תימצי מעניינת שדוקא מבצבצא כשירה, ההיפך מבדיקת ריאה לבדיקת נקב הנ"ל המובא גם בסמוך.

ח. ריאה דאוושא. רש:י שולח לפירושו לעיל ומקצר, ובכל זאת מסביר שוב מה זה דמכווצי ומטרשי.

ט. ריאה שנימוקה וכו'. מכאן מוכח מתוספתא דחסרון מבפנים לא שמיה חיסרון. ומכאן הערה על רש"י מח: עיי"ש בס"ד.