א. בבית הכוסות לא אמרינן ליחזי אי קופא מלבר. ברש"י ד"ה טריפה ופיה כולה בתוך הכרס. לכ' צ"ל בתוך הכוס. ודוק. ובהמשך כ' רש"י שנקבה את הוושט או כרס או דקין. דילג על הקיבה שגם היא נפסלת בניקוב. וכן בסמוך ד"ה הונא, ולא ידעתי טעמו.

ב. שקילו גלימא דטרופאי. כוונתו דהמטריפין שלמו בגלימתם שנמכרה כדי לפצות על מה שהאכילו לכלבים בעקבות הוראתם. לכ' רחוק שכוונתו לרבנן טרופאי הקדמונים. ואם כן הוי ליה לרש"י שם שטרח להוכיח דהלכה כהמכשירין להביא גם מרבינא הזה. ויותר נראה דכוונתו בלשון ציווי קחו את גלימת המטריפין דדורינו. אמנם עדיין צ"ב אי הוי ממש כעין פלוגתא הנ"ל מדוע לא הביא רש"י מזה, אלא דבזה כבר אפשר לדחוק דיש לחלק קצת בין המקרים.

ג. אגב. יש לציין שאנו עדיין באמצע סוגיא דריאה, וכאן עסקינן בכבד, אלא אגב גררא דסימפונא נקט ואתאי הוא. ולכן הביאו גם את הסיפור הקודם של המחט בחתיכה דכבדא. ונראה שמבנה הסוגיא הוא שכאן נגמרת הסוגיא ולכן הביאו כאן את האגדתא של ר' יוחנן בענין ריאה שמאירה את העיניים. ואמוראי שהובאו אח"כ בענין ניקבה במקום משמוש היד ולענין מורנא, הן אמוראי מדור מסדרי הש"ס האחרונים, ונספחו לאחר סוף הסוגיא הותיקה.