א. לפסקי רש"י. בד"ה ופרכינן. פוסק כדרכו להחמיר בטריפות כל"ק דרב (אע"פ דיש בזה לישנא בתרא, ואף לל"ק עולא בשם ר' אושעיא פליג), דבכל מקום שנשבר למעלה מארכובה תחתונה טריפה, וכן להטריף בניטלה הצומת אף בלא נשברה העצם.
בעמ' ב' אחרי ד"ה הסרבל. פוסק כמר בר רב אשי להקל דסגי להכשיר או רוב בנין או רוב מנין. מענין שעד שרש"י פוסק באופן יוצא מהכלל להקל, התוס' חולקים עליו בזה. ועוד שם לגבי שיעור צומת הגידים פוסק להחמיר מעילוי ערקומא, ושגם בלא ארכובה ועצם נטרפת בחיתוך הגידים.

ב. (עו:) איכא דאמרי וכו' הא איכא "תילתא" דכל חד. כצ"ל. אחרת אין מובן לדבריו. ועי' בסוגיא זו ברא"ש שהאריך הרבה להשוות דברי האמוראים זה לזה.

ג. אמר רב למעלה מן הארכובה. יל"ע אי שיטת רב משום דס"ל דנשבר הוי כנחתך ומדינא מטריף בנשבר מעל הארוכבה ואין רוב חופה, או דבאמת מדינא מודה לשמואל רק אסר מדרבנן כטענת ר' נחמן יאמרו מוטל באשפה וכו'.

ד. עוביו והיקיפו. רש"י ממציא כאן דבר שאין לו שרש בגמרא, דעוביו מתייחס למקום השבירה והיקיפו לכלל העצם. ומתוס' רואים דמה שהכריחו לזה דאחרת לא משכח"ל זה בלא זה.