א. קמא מיקטל קטליה. לענ"ד פשוט דאף לר' שמעון אין מתחייב על קדשים בחוץ אלא בשחיטתן ולא בשאר אופני המתה, והגזיה"כ המיוחדת של שחוטי חוץ הוא דלמרות דהשחיטה אינה ראויה תיחשב שחיטה בשונה משאר מקומות, אבל עדיין החיוב דחוץ הוא רק על שחיטה. וכוונתו כאן דחשיב קטלא לגבי אותו ואת בנו וממילא לא חל איסור שחיטה על השני ואינו מחוס"ז וממילא ראוי להתקבל בפנים ויתחייב עלין בחוץ. עי' היטב בלשון רש"י דמשמע כן, וכמדומה דזה פשוט. (ראיתי למי שהבין דלר' שמעון כיון דחשיטה שאינה ראויה הוי קטלא ואעפ"כ מיחייב עלה בחוץ, א"כ ה"ה על כל הריגה, ולכן כתבתי את הנ"ל)

ב. הנח למחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה. עי' מח' רש"י ותס'. ולתוס' לכ' פשוט דעל שאר הפסולין באמת ילקה. ויוצא דבר מענין דהפשטא דקרא דלא ירצה הוא על מחוס"ז, אלא דמרבינן שאר פסולין, ולמעשה לוקה רק על שאר פסולין. ולרש"י יל"ע אי אחרי דזה ניתק לעשה, אמנם רק לגבי מחוס"ז, אבל כיון דהלאו ניתק לעשה, אולי לא לוקים גם על שאר פסולין הכלולין בלאו זה. ויל"ע.