א. כתיב קרא אחרינא. לא נתפרש אי ר' אפטוריקי מהא דשמות וניתק לעשה מויקרא או להיפך, או דבאמת אין נפ"מ.

ב.אמר רב המנונא. חידושו של ר' המנונא הוא כחידושו של ר' אושעיא דכל שחיטת קדשים הוי אינה ראויה משום דעד זריקה אין השחיטה מתרת. ואיתותב מהא דאייתי רבא (לאחר דקשיא לן עלה ולאחר שמיישב רבא חסורי מיחסרא), אלא דאת ר' המנונא מיישבים באופן דלא את זה קאמר, אבל ר' אושעיא לכ' איתותב, וצ"ב דזה לא נתפרש להדיא.

ג. ואמרי לה כדי. הפירוש המקובל הוא בלא שם, אלא נאמר בכללות על ידי הציבור. ומכיון דאנו בדיוק בפרוס ראש השנה, כדאי להזכיר מה שאיתא בזוהר לגבי אותה אשה שאמר לה אלישע היש לדבר לך אל המלך, שכוונתו היתה להתפלל עבורה בראש השנה אצל מלכו של עולם, וענתה בתוך עמי אנכי יושבת, דטוב שלא לפרוש מהציבור אפילו בשביל להיזכר בתפילת הנביא, ובמיוחד בימים אלו. (ןמובא בסידור הגר"א) ואכן ידוע על גדולי עולם שלא נטלו עליות בימים אלו למרות הענין הגדול) מטעם זה.

ואמר צדיק אחד שנאמר בפי ישרים, צדיקים חסידים קדושים, והוא מוסיף והולך כדמוכח מתוכו, ובכל זאת אחר כך ובמקהלות רבבות עמך, כלומר כמה שזה נאה להללו עם הישרים ועוד יותר עם הצדיקים וכו' המשובח שבכולם הוא להללו ביחד עם כל עמך.

ד. ואזדא רבא לטעמיה. אמנם רש"י פי' כאן לפי הפי' הראשון דהתרא"ס, אבל באמת אתי שפיר גם לפי פירושו, שגם כאן פוטר רבא את השני כשהוא שלמים משום דהוי מחוס"ז ואינו ראוי. וזהו גופא לטעמיה.

ה. (פב:) ואחר כך שחט עולה פטור. כלומר מותר לכתחילה לפי ר' שמעון. ודוק.

ו. ורבי יעקב אמר רבי יוחנן. יש להעיר דהעומד היטב על חשבון הסוגיא, יראה דהאי ר' יוחנן פליג על רבי אושעיא, דבא לומר דשחט עולה הוי שחיטה ראויה משום דמתיר למזבח, והרי לר' אושעיא אכתי אינה ראויה משום דבעי' לזריקת דם כדי להתיר למזבח. וע"כ דפליג. ויש לזה משקל גדול דלא רק רבא הוא החולק (ומשבש את ר' המנונא שיתאים לשיטתו) אלא כבר ר' יוחנן פליג. ודוק.

ז. חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר. רש"י פירש או מיתה ומלקות או מיתה וממון. יש להעיר דזה רק בהו"א, אבל בצריכותא, הרי זו כל הצריכותא דהייתי מפרש דברי ר' דימי רק במיתה וממון ולכן צריך להשמיענו אצלינו במיתה ומלקות. ודוק.