א. לקח ראשון ישחוט ראשון. לענין דינא תנן. נראה מרש"י שלמד דאם רצה השני יכול לכתחילה לשחוט אף ללא שאלת הראשון, ואף משבחים אותו על זריזותו שלא להיכנס לחשש אוא"ב, ורק דינא תנן היינו אם באו לפנינו לדון ועלינו הוטל לפשר ביניהם אזי מקדימים הראשון. וקצ"ב אם יש טענה לראשון משום שבשעה שלקח היתה זכותו להקדים ביחס למוכר, וממילא הוא כעין מה מכר ראשון לשני, וכמו שכ' רש"י, א"כ מדוע זו לא טענה גם בלא שיבואו לפנינו. עכ"פ משמע דזו טענה קלושה שמשתמשים בה רק אם עלינו להתערב, אבל אם השני רוצה לחטוף הרי זה זריז ונשכר.

ב. סומכוס אומר שמונים. מש"כ תוס בשם רש"י דפליג אף ארישא, הוא ברש"י בעמ' ב' ד"ה דאע"ג.

ג.( פב:) ומה התם דגופין מוחלקין וכו'. היינו אם אמרו רבנן בשחט אמצעית לוקה אחת כ"ש זרע ב' כלאים בהתראה אחת. לכ' צ"ב מדוע זה כל כך כל שכן, הרי באותו ואת בנו זה מעשה אחד ממש, שחיטה אחת, רק שההיכי תימצי לחיובה נובע מכח שני גופין שקדמו לכך, וכאן זה שני מעשים ממש. ובכלל יש מקום עיון מדוע ב' זיתי חלב וב' מיני כלאים נחשב פחות גופין מוחלקים מאשר אמצעית שבאה על ידי שנים. ואכמ"ל.