"אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי אלו הן תפוח גפן ופרוכת".

חיפוש מהיר בתלמוד מוצא עוד כמה מקומות וקשה למה לא התווספו לרשימה של ר' יצחק בר נחמני.

א: ב"מ ל"ח ע"א רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו. גוזמא בעלמא.
ב: ערכין י"א ע"א מגריפה שבמקדש מוציאה אלף מיני זמר - גוזמא בעלמא.

יש עוד אבל אלו בולטים ודומים מאד לכאן.

אגב, וסימנך לשלושת המנויים כגוזמא: גפ"ת (כמו ראשי התיבות גמרא פירוש ותוספות).

אולי אולי ניתן לומר שבכולם המספר הגדול הוא 300 ובאחרים המספר שונה אבל לכאורה מה איכפת לי המספר הזה בדוקא?

עוד חשבתי אולי לומר בדרך אפשר, רש"י והתוספות מבארים למה לא נקט מזרק של זהב, כי סבר שזו לא גוזמא אלא שבאמת השקו בשל זהב. ואולי ניתן לומר ביאור אחר, שענין הגוזמא הוא דוקא כשמדברים על כמות, הגזמה כמותית אבל לגבי סוג הכלי, אם של חרס או זהב, לא מתאים התואר גוזמא כי זה פשוט לא נכון. כשיש הרבה כוהנים שמטבילים, נניח 150 ואומרים 300, זו רק הגזמה שיש כמות גדולה אבל מוסיפים עוד, אבל לשנות מהעובדות לגמרי, זה הרי לא מתחיל.