א. תנן התם וכו'. הרי לנו הכלל הידוע והמסתבר של הראשונים, דבסוגיא מזרעים וטהרות מאריכים יותר מהדרוש והמקובל בדרך כלל. שהרי לגבי משנתינו סיימנו. ואעפ"כ מביאים את כל הסוגיא הארוכה למקורות יד ושומר. והטעם משום דבשאר סדרים מה לנו להביא כאן, נביא הכל במקומו. אבל מסדרי הש"ס שלא סידרו על זרעים וטהרות ניצלו הזדמנויות להביא כמה שיותר מדברי אמוראים בעניינים אלו כדי שלא יאבדו מתוך הקהל.

ב. השתא עיולי מעיילא אפוקי מיבעיא. כלומר דיותר קל להוציא מאשר להכניס כדפירש"י ולכן אם יש פסוק אחד נעמידו בהוצאה משום תפסת מועט. ולכאורה היה מקום לשאול הא כשמוציא הרי הוא מכניס הטומאה לדבר הטהור. אמנם זה אינו דהרי הדבר הטהור נוגע בעצמו ואין לגביו יד, אלא היד היא רק לגבי המטמא שאינו נוגע בעצמו אלא על ידי ידו, ולכן נידון כמוציא בלבד. והבן.

ג. פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו דמי. ראה מה שכתבנו בזה בדף לג. גבי ר' שמעון בשחיטה או דם שחיטה דמכשרת כהכשר. ויל"ע אי מ"ד בעמוד ב' דהכשר תחילת טומאה מוכרח לחלוק על יסוד זה או דאפשר לקיים שניהם.

ד. מה להנך שכן מיטמאין. לכ' זו פירכא אלימתא ולא כל דהו ורש"י כמות שהוא לפנינו תמוה, ומה מאד ימתקו הדברים להגהת הש"מ דקאי אבסמוך שכן אוכל.