הסוברים שניתן לתת זרוע לחיים וקבה לכהנות מצינו שני הסברים:
עולא הוה יהיב מתנתא לכהנתא ... אהרן ובניו כתובין בפרשה
ואילו
דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא כהן ואפילו כהנת הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות
לפי ראב"י זהו דין מיוחד (כנראה) בזרוע לחיים וקבה, כיון שיש בהם שני מיעטים של "כהן ולא כהנת", ממילא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות גם כוהנות.
ואילו לפי עולא סתם מתנות כהונה שייכות גם לכהנות, אא"כ יש מיעוט כמו במנחת כהן, שדוקא מנחותים של "אהרן ובניו" הם כליל.

א"כ לפי עולא גם מתנות כהונה אחרות ניתן לתיתן לכוהנות. בשר קדשי קדשים כתוב במפורש "לך ולבניך" (פרשת קורח פרק י"ח פס' ח-י'), אבל אח"כ כתוב שם "לבניך ולבנותיך", אז אולי זה היתירה התורה לבנות לא רק לאכול ממתנות כהונה אלא גם יש להן זכות לקבל. ומדובר שם על תרומות, חרמים, פדיון הבן, ועוד.

אציין שני מקורות והשאר אצפה לתגובות:
לגבי ראשית הגז כתב הרמב"ם (סוף פ"י מהל' ביכורים)
ראשית הגז חולין לכל דבר. לפיכך אני אומר שנותנים אותו לכהנת אע"פ שהיא נשואה לישראל כמתנות בהמה ויראה לי שדין שניהן אחד הוא:
הרמב"ם תלה את הדין בהיותם של המתנות וראשית הגז חולין. אז אולי תרומה אי אפשר לתת לבנות, אבל מה דין פדיון הבן וחרם לפי הרמב"ם?

ור"ת כתב, על הגמרא בקידושין (דף ח ע"א) שרב כהנא קיבל סודר בפדיון הבן, אמר שהסודר שווה לו חמישה סלעים (ואילו אצלנו רואים שלא היה כהן אלא אשתו) -
רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן. משמע הכא דרב כהנא היה כהן ותימה דבסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) משמע דלא היה כהן דקאמר אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי וי''ל דתרי רב כהנא הוו אי נמי י''ל דבשביל אשתו היה לוקח כדאשכחן בפרק הזרוע (חולין דף קלב.) רב כהנא אכל בשביל אשתו.:
וכ"כ בתוס' פסחים מ"ט ע"ב ובבא בתרא ק"י.