א. יכול יחזר בהרים וגבעות. מכאן הראיה העיקרית של החוות יאיר לשיטתו הידועה דאף אם אין חפץ בביצים חייב בשילוח, מצוה חיובית ולא רק קיומית. וראיתי שמביאים שאמר הרב קנייבסקי שליט"א שאף להחולקים דאי אין חפץ בביצים פטור, מ"מ כיון דאם יזכה בהם יקיים מצוה, הרי נענשים על ביטולה בעידנא דריתחא, וזה חידוש עצום.

ב. אלא לפניך לאתויי שהיו לפניך ומרדו, בדרך לאתויי ים. צ"ב איזה מין תירוץ זה, הרי זה נגד הברייתא והן דרשות חדשות. והתינח מרדו יש לכוון בדוחק בכוונת התנא ברשות היחיד היינו בפרדס לאחר מרידה, אבל רה"ר רחוק שכוונתו לים.

ג. המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ. פירש ר' אהרן לוין (אב"ד רישא בעל הדרש והעיון שהיה ציר בפרלמנט הפולני מטעם היהדות הנאמנה) דהכוונה מצינו אצל המן משהו ייחודי, זה שהיה שונא ישראל ורוצה להשמיד את כולם, בזה הוא לא הראשון ולא האחרון, אלא שהיה לו הכל, רוב בניו, מעשירי תבל, משנה למלך המולך על כל העולם בכיפה, כל רואהו משתחוה לו, חסר לו רק ההשתחוייה של מרדכי, ולא שהמן אומר שחסר לו רק דבר אחד, אלא "וכל זה איננו שווה לי בראותי את מרדכי". על זה שאלו היכן שרש מדה זו בתורה. התשובה היא המן העץ. אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, גבוה מסוף העולם ועד סופו, יושב בגן עדן, מלאכים צולין לו בשר ומצננין לו יין, חסר לו רק עץ אחד, וכל זה אין שווה לו עד שיאכל מן העץ, האם מן העץ היחיד שצויתיך לבלתי אכול ממנו היית מוכרח לאכול. (על פי יסוד זה ביאר הגר"ח שמואלביץ איך קיים שלמה צוואת אביו להרוג את שמעי על ידי שאמר לו לא תצא מירושלים, בפרט שחז"ל מעידים שמעולם לא יצא, אלא ידע שברגע שיהא אסור לו, הוא יוכרח לצאת...).

אגב. הרוקח כתב רמז בס' יהושע וישבות המן ממחרת (ביום טז ניסן) הוא היום שבו הושבת ונתלה המן (לפי חלק מדעות חז"ל, וי"א בטו).

ד. לגבי אסתר הכוונה ידועה מהקדמונים. האירוע נפרש על פני 9 שנים הכל נראה טבעי, משתה, המלך כועס הורג את ושתי, אסתר מולכת, בגתן ותרש זוממים, מרדכי נרשם, המן כועס וגוזר, בלילה הוא נדדה. הכל שיא הטבעיות. בלי רוח הקדש לא היינו מקשרים בין האירועים, זו בחינת הסתר פנים. בזמן הבית היו ניסים גלויים, בגלות יש השגחה מלאה אלא שהיא נסתרת. גלות בבל היתה הגלות הראשונה ושם בא לידי ביטוי הנהגת ההסתר לראשונה. והבן.

ה. והוה קרא קירי קירי. מרן הסטייפלר זצ"ל בספרו חיי עולם מסביר שהורדוס ידע בתוך ליבו שהוא עבד ואינו מלך אמיתי. עבד כי ימלוך. וכמה שבנה בנייני פאר וכמה שרצח את כל מי שלא נכנע לו, וכמה שהכל התחנפו לפניו, בעומק ליבו הוא הרגיש עבד, והיה צריך להביא עופות שיאמרו לו כל הזמן מלך מלך כדי להשקיט את קול מצפונו. ומכאן מוסר השכל שצריך להתרומם מבפנים ולא יועיל משחקים, אלא שאין כאן מקומו.