פרק מומין אלו

מג.

כל המומין שנשנו בפרק הקודם – פוסלין את הכהן מעבודה, ואפי' עוברין, כל עוד הן בו.
ואף יבלת שלא נזכרה באדם, יליף בגז"ש דגרב גרב מבהמה.
פסולי חוטין (נפגמו ונגממו) וקלוט – לא שייך באדם.
וכל אלו שעד כאן הם "מום". ואם עבד במומו, מחלל עבודה.

ואלו מומין נוספו באדם (והם רק משום אין שוה בזרע אהרן, ועובר בעשה אבל אין מחלל עבודה);
מומי ראש - הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוט וסקיפת.
כילון, ראשו צר למעלה. לפתן, צר למטה. מקבן, כקרדום צר מלפנים, ראשו שקוט, משופע לפנים. סקיפת, גובה ראשו חסר מאחוריו.
מומי צוואר – יוצא באמצע ראשו. שקוט, דהיינו חבוי בתוך כתפיו. שמוט, מרוב אורכו. (להלן ע"ב).
בעל חטרות עם עצם – פסול. חטרות ללא עצם – לת"ק פסול לר"י כשר.

הקרח – למשנתינו מום שמחלל עבודה, לר"י להלן רק מראית העין, ופסק ריו"ח כמשנתינו.
(להלן יובאו מומין הכשרים מן התורה וחכמים פסלו לכתחילה משום מראית עין, ואין מחלל עבודה).
והיינו אין לו אפילו שיטה של שער לאחריו המקפת מאוזן לאוזן.
ומבואר להלן דאם אין לאחריו אבל לפניו יש, ודאי פסול.
אין לו כלל לו לפניו ולא לאחריו – פסול (נזכר רק בל"ב דרבא). ומתני' דפוסלת היינו בשני אלו.
יש לו שיטה של שער מאוזן לאוזן רק לאחריו ולא לפניו – כשר.
יש לו גם לפניו וגם לאחריו ובאמצע ראשו קרח – לל"ק דרבא כשר ולל"ב פסול.
(כן גירסת רש"י בעמ' ב'. ועי' תוס' דיש גי' אחרת, ומובאת בש"מ).

בבהמה – לא נתפרש דק תבלול, ויליף בגז"ש מאדם. גבן וחרום – ל"ש בבהמה.
חוטין שנפגמו וזנב קצר – מקורן מכל מום רע (רש"י ובסמוך כ' רש"י דחוטין מקורן מחרוץ).

מג:

מומין גמורין (דישנם גם בבהמה בתוספת גבן וחרום) – מחלל עבודה.
מומין משום אין שוה בזרע אהרן – עובר בעשה ואין מחלל עבודה. כגון כילון ולפתן.
האסורים מפני מראית העין – כשרים מהתורה ואין עובר בעשה. כגון נשרו ריסי עיניו ושיניו.
ננסין – למשנתינו להלן מדינא דאין שוין, לברייתא מראית עין, ופסק ריו"ח כמשנתינו.
זבלגנין – לא נזכר במשנה, בברייתא משום מראית עין, וריו"ח פסל מדינא.

הגבן – פסול, והיינו גבינין הרבה ששוכבין (ברש"י הזכיר שמתחברים זה לזה).
אין לו כלל או יש לו רק אחת – לת"ק פסול (מריבוייא דאו) ולר' דוסא כשר.
יש לו שני גבין ושתי שדראות ממש – אין יכול לחיות כלל.
והמפלת כזה אין טמאה לידה, ובבהמה אסור באכילה כנבילה ולא מהני שחיטה.
שדרתו עקומה ונראית כשתים – יכול לחיות, ולרחב"א היינו גבן דקרא דפוסל בכהן.