|
|
איתמר הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי דכולי עלמא מעכשיו אין בנו פדוי לאחר שלשים יום ואיתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר שלשים יום ונתעכלו המעות רב אמר בנו פדוי מידי דהוה אקידושי אשה התם לאו אע''ג דנתעכלו המעות הוו קידושי הכא נמי לא שנא ושמואל אמר לך התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו רציתי להבין את החילוק לדעת שמואל ומדוע זה רלוונטי אם יכול לקדשה או לא הרי בכל מקרה בפועל לא מקדשה שוב.כלומר אנו מסתכלים על המעות שניתנו ונתעכלו כחוב שקיים ושווה כסף עכשיו ולכן זה כאילו יש מעות או שווה מעות עכשיו ולכן מקודשת. א"כ מדוע לא נאמר אותו דבר גם בבכור שהחוב הוא שווה כסף וכיוון שנתן, והשווי קיים לאחר יום השלושים שבנו יהיה פדוי? ואולי צריך לומר שאישה ניתן לקדש גם בשווה כסף אבל פדיון הבן הרי למדנו שזה דווקא ב5 סלעים ולא בשווה כסף ולכן בנו לא יהיה פדוי |
טוען....
• הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן • תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום