א. הרי זה כמין ריבית. היה מקום לדון במוכר בית בעיר חומה וגואל, האם הגאולה היא רכישה מחדש של הבית, כלומר עד עתה היה זה מכור ללוקח ומעתה חוזר הלוקח ומוכרו למוכר, או שזה ביטול המקח למפרע. ולכאורה כל הנידון לדמותו לריבית הוא רק מפני דנקטינן שזה ביטול המקח למפרע ואם כן נמצא שהמעות שנתן הלוקח למוכר בזמן המקח, לא היו דמי מקח אלא הלואה, וממילא היות שאינו משלם או מנכה עבור השכירות, יש כאן נידון של ריבית.
וראה להלן בסוגיא דיש לדון בזה משום צד אחד בריבית, דיש רק צד אחד שזה הלואה וריבית, היינו שאולי לא יגאל ואכן תהא זו מכירה, אבל על הצד שיגאל הוי ביטול מקח והלואה למפרע.

ב.ואינה ריבית גמורה. מה שפי' רש"י משום דהוי דרך מכירה, יכול להתפרש הן לר' יוחנן להלן דטעם מתני' משום צד אחד בריבית שרי, והיינו היות שזה דרך מכירה, כלומר ויש צד שזה יישאר מכר, וצד ההלואה הוא רק צד אחד. אמנם ביותר כוונת רש"י לרבא דהוא בתראה, ולפירושו של רש"י בדעת רבא, דלכו"ע צד אחד בריבית אסור, אלא דמתני' ס"ל דאין זה אפי' צד אחד כיון דנעשה בדרך מכר. ודוק.

ג. אין מונין שנה אלא משעה שמכר. מה שפירש"י בשני מוכרין הוא ע"פ הברייתא להלן בעמ' ב'.

ד. עמ' ב'. רבא אמר וכו'. עי' רש"י. וקצ"ב דרש"י מפרש מדיליה מהלך לבאר הפלוגתא דמשנתינו והברייתא, בזמן שזו שאלת הגמרא וריו"ח תירצה, ורבא סתר לדברי ריו"ח ונפל יישובו דריו"ח, אבל העיקר חסר מדברי רבא איך באמת מיושבת הסתירה. והן אמנם על רבא לא קשה כ"כ מדוע לא פי' ליישב הסתירה, די"ל דהוא רק בא לברר הלכה בענייני ריבית דלא כריו"ח, אבל על רש"י תמוה אם הסוגיא לא שנתה רש"י מנין לו. ואמנם התוס' בדבריהם הרויחו זאת.

ה. יגאל בנו. פשיטא. צ"ב מדוע כל כך פשיטא. וביותר תמוה דלא נתפרש אי דוקא בנו גואל ולא אחר, הרי לעיל גבי שדה אחוזה הוצרכנו לכמה מקראות לחלק בין בנו לאחר, וכאן גם למסקנה דכתוב תהיה, עדיין צ"ב מנ"ל דרק בנו ולא אחר. ואפשר דמהתם למדוה. ונמצא דבנו קודם לא רק לע"ע ושדה אחוזה אלא גם לבתי ע"ח.
וכעי"ז צ"ב בסמוך מנין פשיטא בבן הלוקח.

ו. אם שנה לשני. צ"ב דהא השני בשעה שמוכר הוי גבי בית מקנה ולא נאמר בו כלל דין גאולת בתי ע"ח. ובפרט זה צ"ב לר"א דאמר דלראשון חלוט ולוקח ראשון יכול לגואלו משני, ופירש"י עד תום שנת הממכר השני. ויל"ע.

ז. ור"מ לא קמרבי. לכ' הכוונה שכ"כ רחוק בעיני ר"מ מסברא דמתנה תהא כמכר, עד שלא נחה דעתו לדרוש תשובו לרבותה, וממילא ה"ה דלא ידרוש צמיתות.