יד.
חילוקים בין קרבנות יחיד לקרבנות ציבור;
תמורה – בבהמת קרבן יחיד ולא בקרבן ציבור.
(בעוף לא מיירי, ורק בעיקר קרבן ולא בוולד ותמורה).
מאיזה מינים – יחיד מביא עולת עוף מנקיבה, וחטאת נשיא מזכר, ושלמים אף מנקיבה,
ובציבור רק זכרים, דעולות הציבור זכרים (דאין עוף) חטאותיהם שעירים ושלמיהם (בעצרת) כבשים.
אחריות – יחיד מביא גם לאחר הזמן (כגון יולדת ומצורע) עם נסכים,
וציבור שעבר יומו בטל קרבנו ונסכיו.
קרבן ציבור שבא בזמנו ללא נסכים – מביא נסכים אף לאחר זמן.
דחיית שבת וטומאה – ביחיד אין דוחה (חוץ מחביתי כהן גדול ופר יום הכיפורים שקבוע להן זמן),
וציבור דוחה (חוץ מפר העלם דבר ושעירי עבודה זרה שאין קבוע להן זמן).

בעוף אין תמורה וכנ"ל. ולד מחלוקת ר"י ורבנן וכנ"ל. תמורה אין עושה תמורה וכנ"ל.
בעוף אין דין זכר ולא פסולי מום (חוץ ממחוסר אבר).
עולת בהמה זכר תמים. חטאת יחיד כשבה או שעירה, ונשיא שעיר. אשם זכר.
ציבור אינו מביא אשם, ושלמים רק בעצרת (והוא קדשי קדשים).
זמן מוספין כל היום. (ובלבד שיוקדמו לתמיד של בין הערביים). עבר יומו, בטל הקרבן.

נסכים הבאים עם הזבח – מקריבן לאחר כמה ימים, אבל רק ביום.
לא הוקדשו בשעת זבח – אפילו בלילה.
נתקדשו (בכלי שרת) אפילו בלילה – נפסלין בלינה בעלות השחר (להלן עמ' ב').
בקדשים, הלילה הולך אחר היום שקדם לו.

אברים ופדרים – מעלן על המערכה בלילה ומתעכלין כל הלילה.
קןמץ לבונה (ונסכים שעם הזבח) – מעלן ביום, אבל מתעכלים כל הלילה.
קרבנות – זמנן והכשרן רק ביום (דילפינן מביום צוותו).
קידוש (בכלי) – כהקרבה. קרב ביום, מתקדש ביום. קרב בלילה, מתקדש בלילה.
קרב בין ביום ובין בלילה, מתקדש בין ביום ובין בלילה. (וקדושתן לענין שאין יוצאין לחולין וליפסל).

יד:
הלכות – אסור לכותבן, וללמוד מן הכתב.
דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה.
דין מחודש – מותר לכתוב וללמוד מהכתב. (ולכן היה רשאי ר' דימי לכתוב וריו"ח ור"ל לעיין).

מקריבין במועד;
עולת ראייה וחגיגה (ושלמי שמחה) ומוספין. נדרים ונדבות(כגון עולה ומנחה). עולות יולדת ומצורע.
מנחת חוטא ומנחת קנאות. שלמי נזיר ושלמי פסח (שהקדישן בי"ד לחבורה מרובה ולא קרב).

בבמת יחיד – קרבין רק נידר ונידב ולא חובות. (כגון מנחות, ולמסק' אף נזירות).
שלמי פסח הנ"ל – הוי בגדר חובה.
קרבנות נזיר – למסקנה הוי נידר ונידב וקריבין בבמת יחיד.
אבשלום – נדר נזירות עולם בגשור, והיה מיקל שערו משנה לשנה, והלך לחברון להביא כבשים והקריב בבמת יחיד שם.