א. משעה שהכהנים. עי' להלן ג. ב' לישני בגמ' אי רישא זו היא גם דברי ר"א או סתם משנה היא. ודעת הרבה ראשונים כמו רש"י שהלכה כדעה זו דזמנה מצאת הכוכבים. אמנם דעת ר"י בתוס' וכ"ד עו"ר דזמנה יותר מוקדם כאחת השיטות להלן בעמ' ב'.

ב. עד סוף האשמורה הראשונה. פירש"י שליש הלילה. וקצ"ב מה הכניס רש"י את ראשו בין ההרים דפליגי בזה תנאי בגמ' אי ג' או ד' משמרות הוי הלילה.

ומה שפירש"י זמן שכיבה, ראה בסוגיא דף ד' סוע"א שפירש"י ביתר הרחבה דלר"א בשכבך מתפרש כפועל, מעשה ההליכה לשכב, וזה בתחילת הלילה, ולחכמים מתפרש כל הזמן ששוכבים והוא כל הלילה. ובנותן ענין להזכיר את שיטת הכ"מ (הדחויה ע"י כל הפוסקים) דכיון דקי"ל מה"ת כר"ג דהיינו זמן השכיבה ולא ההליכה לשכב, א"כ ה"ה יל"פ ובקומך לא על פעולת הקימה אלא על זמן העירות והיינו כל היום, ולכן זמן ק"ש דשחרית מה"ת לדעת הכ"מ הוא כל היום ורק חכמים הגבילוהו לג' שעות. ונפ"מ למי שלא קרא וכעין דברי ר"ג לבניו לגבי ק"ש דערבית. והחולקים ס"ל דאע"פ דבשכבך מתפרש כר"ג מ"מ ובקומך בהכרח לפי תיקון הלשון מתפרש על פעולת הקימה.

ומשה"ק רש"י למה קורין בביהכנ"ס, ר"ל בשקיעה קודם צאה"כ. ועי' היטב בתוס' כמה קושיות, וב' מהלכים של ר"ת ור"י. ועי' בספרו של הנחל"ד על ברכות מהלך נפלא ביישוב דעת רש"י מכל הקושיות. יש לציין דמר"י נראה דכך שפיר דמי לכתחילה כמנהג לקרוא קודם צאה"כ, אבל הרא"ש אע"פ שהולך בדרכו כתב לחוש למתני' ולקרוא לכתחילה אחר צאה"כ. (ומש"כ ר"י דנכנסין להסב הוא מבעוד יום כמדו' דפליג בזה על רש”י להלן ואכ"מ).

ג. הקטר חלבים ואברים. לרש"י בזה לא גזרו חכמים, וידוע דיש כמה ראשונים דסבירא להו שגם בזה גזרו.

ד. וכל הנאכלים וכו' ברש"י כגון וכו'. הקדים מנחה לתודה משום דצירף כל הק"ק יחד. וכמדומה דרש"י מנה כל הדוגמאות. וזה כמו שכ' בכ"מ דדרכו לכתוב כגון גם כשמביא את כל האופנים. ואכמ"ל.

ה. תנא אקרא קאי. כמדומה דיש כאן בכוונה יסוד גדול שבא רבינו הקדוש ללמדינו בתחילת המשנה. והוא דהתורה שבעל פה איננה תורה בפני עצמה, אלא כל עניינה לבאר את התורה שבכתב, ולכן נקט בתחילת דבריו לשון שאינה מתוקנת, ולא פתח חייב אדם לקרוא שמע ערבית ושחרית, מאימתי וכו', אלא פתח מאימתי וכו' כדי ללמדך יסוד זה, והבן.

ו. מברך שתים לפניה, עי' תוס' בשם ירושלמי דמיוסד על קרא דשבע ביום, ויש לציין שזה מובא להלן ברש"י דף יא עמ' א'.

ז. דכפרה לא מעכבא. יש לציין ידיעה מעניינת דבדפוס שונצינו רמ"ד יש כאן עד סוף העמוד ד' דיבורים ברש"י שהשמיטום בדפוס ונציה ר"פ, כנראה בגלל בעיות עימוד. בשעתו החזירום בדפוס וגשל, ומסתמא היום זה מובא בעוד מהדורות. (בקצרה בד"ה דכפרה מביא רש"י ד' מחוסרי כפרה, ואגב נוקט כגון למרות שמביא את כולם, ובא השמש וטהר, מביא את סיום הפסוק ואחר יאכל מן הקדשים ומביא דקאי על תרומה. ד"ה ביאת השמש דהיינו שקיעה. וד"ה והאי וטהר וכו', שהיום ייטהר לגמרי והיינו צאה"כ והוא מהלך ה' מילין).

ח. (ב:) אמר רבה בר רב שילא. מענין מדוע זכה רבה בר"ש להיות האמורא הראשון בש"ס. ומה שאמרו במערבו וכו', הוא לכ' סייעתא לדעת הסוברים דהבבלי ראו כל דברי הירושלמי והביאום לפי הצורך, אלא דבתחילת הש"ס רמזו לזה במפורש, ואח"כ קצרו בזה.

ט. משהעני נכנס, פירש"י משום נר. כמדו' דזה רק לפי ההו"א, אבל להלן מוכח דעיקר הטעם משום דאין לו מה להכין, וזה נרמז בלשון פתו במלח, ולכן מדמים זאת להלן לערבי שבתות בכל אדם דאין מה להכין.

י. לחביבות הלימוד דדף היומי. יצויין שדף זה נלמד בערב שבת הנזכר כ"פ בעמוד זה. ונלמד בעש"ק ואתחנן שבה פרשת שמע ישראל.

יא. הערה כללית. בעמוד זה לא ציינו להגהות הגר"א באותיות. ויש לשים לב לשתי הערותיו. בהערה השניה הוא כהגהת הגה"ש לרעק"א.

יב. תוד"ה ואי ס"ד תוספת חשובה ממהרשא בפפשט התוס', לחלק בזמן שכיבה, כוונתם בזמנים שמבעוד יום. ודוק.