(מאשר כתבתי בגליוני מאז)

כז סע"ב. גמ'. ואימליך באינשי ביתאי. הפשט הוא שיש לה בינה יתירה לייעץ לו עצה נכונה עם ראייה מעמיקה קדימה. ועי' ב"מ (נט.). והר"ר יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש פרש ע"פ אדר"נ דעונת נשיא היא אחת לחודש, וסתם ת"ח עונתו פעם בשבוע, לכן היה צריך ליטול ממנה רשות שתמחול עונתה. ועי' בספר כרם שלמה (אה"ע סי' עו).

כח ע"א. גמ'. שומר הפתח. נזכר עוד ביומא (לה:) בעובדא דהלל, ושם הוא כדי לגבות תשלום. ומיהו יתכן שזו תקנה קדומה. ואולי משום כך דעת הלל שישנה לכל אדם, כמ"ש באדר"נ פ"ג: שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר. ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים. ע"כ. [ויש לחלק בין זה לבין הא דחולין (קלג.) כזורק אבן למרקוליס]. אך א"כ, לא מסתבר שר"ג שהוא צאצא של הלל יעשה מעשה כנגד דעת זקנו וכבר פלוגתתו.

שם. אחזו ליה בחלמיה חצבי חיוורי דמליין קיטמי. עי' רש"י ע"ז (לב.) דחיוורי היינו חדשים. והראו לו שהם קנקנים חדשים מלאים בלא כלום, ודלא כמשנה באבות יש קנקנן חדש מלא ישן.

שם. ואף ר"ג לא מנע עצמו מביהמ"ד אפילו שעה אחת. כעי"ז בביצה (כד:) לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת. וש"נ. וכתב החיד"א באחד מספריו (אולי מדבר קדמות) שכל יום שאדם מונע את עצמו מללכת לביהמ"ד, כנגד אותו יום ימנעו ממנו להיכנס במתיבתא דרקיעא. וכ"כ בספר קב הישר (פרק נג) בשם מהר"י בירב ז"ל, והביאו הגר"ח פאלאג'י בספר נפש חיים (מערכת היו"ד אות צו). ועי' לעיל (יח:).

שם. במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים. החילוק בין הלשונות, עי' ברש"י גיטין (יב:). וע"ע שם בגמ' (סה:) וברש"י שם. ועי' תוס' ב"ב (קלט:).

שם. מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה. דומה ללשון זאת אמר ר' יהושע גופיה בקידושין (לא.) מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה.

שם. אוי לו לדור שאתה פרנסו. ובגליון בשם ס"א: ואוי לה לספינה שאתה קברניטה. דומה לזה בב"ב (צא.) ואוי לה לספינה שאבד קברינטה. ע"ש.

שם. א"ל נעניתי לך. עי' פירש"י. וכלשון זאת עוד בתענית (כ:) וביומא (כב:) ובחגיגה (כב:).

שם. א"ל ר"ע לרבנן טרוקו גלי. עי' תוס' ב"ב (ג.).

רש"י. ד"ה לית לך. אין לך שערות לבנות של זקנה ונאה לדרשן להיות זקן. ע"כ. ונראה שמקורו בחגיגה (יד.) כתוב אחד אומר "לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקא" וכתיב "קוצותיו תלתלים שחורות כעורב". לא קשיא, כאן בישיבה כאן במלחמה. דאמר מר: אין לך נאה בישיבה אלא זקן, ואין לך נאה במלחמה אלא בחור. וע"ע בב"ב (קכ.) בישיבה הלך אחר חכמה, במסיבה הלך אחר זקנה. וע"ש בפרשב"ם ד"ה והוא. וי"ל.

שם. ד"ה תלויה. בספק. עי' בחולין (לו.) דלעולם משמע. וע"ש ברש"י ובחידושי הרש"ש.

שם. שם. מתוך שרבו התלמידים רב החידוד והפלפול. עי' רש"י מכות (י.) ללמד בהמון. מרבה תלמידים: לו תבואה. לפי שעל ידיהם ירבה הפלפול ונותן לב לתרץ קושיותיהם. ע"כ. והוא ע"פ תענית (ז.) ובכ"ד. וזהו השבח דלעיל (יז.) שהתפלל עליו ר"א ותרבה גבולנו בתלמידים. ועי' בנדה (יד:) ור' חמא בר ביסא סבר, רבי ריש מתיבתא הוא ושכיחי רבנן קמיה ומחדדי שמעתתיה. וע"ש בתוס'. וכתב בשו"ת בית דוד (חחו"מ סי' צא) וז"ל: ויותר יש לדון כמהרח"ש (מוהר"ר חיים שבתי) דהוי בתרא ממהר"א די בוטון (בעל הלח"מ). וקבלה בידינו שמהרח"ש היה עושה פסקיו בפלפול התלמידים כדי שיצא הדין מלובן ומבורר. עכ"ל.

שם. אפר מקלה. כלומר אפר סתם. ע"ע בפירושו בבכורות (ל.) וברשב"ם בב"ב (ס:).



ובעניין הנהגתו של רבן גמליאל, ע"ע בסנהדרין (יא:) תקיפי קמאי ובפירש"י שם שהוא כדי לזרוק מרה בתלמידים. ע"ש. וככתובות (קג:). וכ"כ הגאון הרוגאצ'ובי בשו"ת שלמת יוסף (סי' כב אות ד) להסביר ביטויים חריפים שבש"ס. וידועה תשובת חו"י בזה.