לא צריכא דאימנו עליה מאדר. מהו דתימא נימנו ליה תרתין שנין, קמ''ל
הגמרא אומרת, שלמרות שכבר הוחלט את מי למנות כמלך - הוא נחשב כמלך בפועל רק מההכתרה, ורק מאז מתחילים למנות את שנות מלכותו.
שנים רבות, מאז שנתקלתי לראשונה בגמרא הזו, התקשיתי מה ההו"א, למה היינו עלולים לחשוב שהוא נחשב מלך כבר מהרגע שהוחלט למנותו ולא משעת ההכתרה.
והיום האיר ה' את עיני:
אנחנו רגילים היום שיש בחירות, ולאחריהן אחד המעומדים מודיע לנשיא שעלה בידו להרכיב ממשלה, ואז מכנסים את הכנסת והם מצהירים אמונים ונכנסים לתפקיד, וכל הזמן הזה ממשיכה לכהן הממשלה היוצאת. לו יש צורך שראש הממשלה יחתום על מסמך כלשהו - מי שיחתום הוא רוה"מ היוצא, ואם רוה"מ הנכנס יחתום - זה לא יהיה בתוקף, גם אם בפועל הוא יהיה זה שיקבל את ההחלטה.
אותו הדבר בחילופי רמטכלים או פקידים בכירים אחרים: בתקופת החפיפה - הנכנס הוא זה שיקבל את ההחלטות, אבל את החתימה הרשמית על המסמכים יחתום היוצא.

אבל הגמרא מדברת על מציאות, שברגע שהחליטו השרים למנותו - כבר מאז הוא מלך בפועל, אולי גם נוהג בגינוני מלכות, ולו חלקיים, והוא גם זה שחותם על המסמכים הרשמיים. לכן הו"א שכבר מתחילים למנות לו שנות מלכות.