בסימנא טבא מזכת "נזיר" פותחת במילי "כל כינויי נזירות כנזירות".
אם אני מסתמך על זכרוני הקצר (שהרי לא מזמן סיימנו את מסכת "נדרים") , אז המשנה הראשונה והגמרא שלאחריה הם כמעט העתק מדויק של המשנה והגמרא ב"נדרים" (העתק + הדבק).
נשאלת השאלה: מדוע הוצרכה הגמרא לשתי מסכתות נפרדות כאשר כמעט חצי ממסכת "נדרים" עוסקת בנדרי נזירות? אומנם יש במסכת "נדרים" מה שאן ב"נזיר" וכן להיפך אבל לכאורה ניתן היה לצמצם את שתי המסכתות במידה ניכרת (בעניינים החוזרים על עצמם) ולערוך הכל במסכת אחת!