ישנה גישה בעולם הרואה במצוות המפורשות בתורה שבכתב את הרצון האלוקי הנצחי והאידיאלי בעולם, שקיום התורה שבכתב זה שלמות ההנהגה האפשרית ביחסים בין אדם למקום ובין אדם לחברו, כל מקום שההלכה בפועל שונה מדין הדאו' נחשב דיעבד ולא טוב וכן לדעתם השאיפה לגאולה השלמה מתורגמת ל"יחזרו כל דיני התורה לנהוג כפי ציווי ה' בתורה'.

אומנם מכמה דינים ניתן לראות שדווקא בתושב"ע רוצה ה' והיא המגלה רצונו האידיאלי גם אם סותרת ההלכה התושבעי"ת את ההלכה המפורשת בתורה.
דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות אצלינו:
מתני' היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום יפות ואוכל וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה אבל משום השב אבידה לבעלים אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת ובחמור כשהיא פורקת
פשוט למשנתנו שמדאו' דינו של הפועל לאכול דווקא בעת המלאכה בפירות ממש ולא בעת הליכתו לפעולתו. בכ"ז קובעת ההלכה שיש לנהוג את ההפך- לאכול בהפסקות שבין הפעולות בזמן שהולך מעבודה על שורה אחת לעבודה בשורה האחרת.
כיצד הרשתה לעצמה התושב"ע לפסוק הפך הנחית התורה שבכתב?
עונה על כך משנתנו:
"אבל משום השב אבידה לבעלים אמרו "
כיוון שבכך נח לבעה"ב וכן לא נפגעות זכויותיו של הפועל הרי שניתן ואף רצוי להציע הסדר שיהיה עדיף לשני הצדדים אף יותר מהצעת התורה עצמה!
כיצד ייתן שהתורה האלוקית לא הציע את האופציה האידיאלית?!?
מכאן נראה ברור שכלל לא היה תפקידה של התורה שבכתב לספק את המערכת האידיאלית של קיום המין האנשוי (או לפחות של היהודים) אלא לספק את התשתית הבסיסית של מערכת חוקים שתאפשר לחכמי התושב"ע לשכלל את דיני ההנהגה המדינית מדור לדור עד שבסוף יצליחו הם להביא את העולם למערכת חוקית אידיאלית שדווקא תהיה שונה ממה שכתוב בתורה הבסיסית.
הנ"מ לדברים- כלל לא צריך לשאוף לחזרה לדיני עבדות, לדיני סקילה וכד' (שכבר בימי חז"ל וסנהדרין מיעטו מאד מלקיימם מפני אי התאמתם לדור (סוטה)) וכן יש חובה על חכמי כל דור לעיין היטב האם ניתן לשכלל דיני התורה מעבר למקובל בידם מקודמיהם.
אומנם כיצד ייתכן שתורה אנושית תהיה עדיפה על תורה אלוקית?
בדומה לזה כבר ענה ר"ע (מדרש תנחומא, פרשת תזריע, סימן ה):
מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?! אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולין? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שיבולים וגלסקאות [=מיני מאפה, לחמניות]. אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השיבולים?! אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו [= חבל הטבור] יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל, אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד: (כל) אמרת ה' צרופה (תהלים יח לא).
וא"ת ניחא במילא דעלמא אבל בענייני תורה אין לנו עדיפות על תורת ה'?
כבר ראינו בדפים הקודמים שני סיפורים (ר"א ורבה) שבהם הקב"ה מסר הפסיקה בענייני תורה לבנ"א דווקא ואף אם בעצמו חשב אחרת.