... והתם מ''ט דרב דכתיב {במדבר ט-י} איש איש כי יהיה טמא לנפש איש נדחה ואין ציבור נדחין:
רש"י:
דכתיב איש איש כי יהיה טמא. ידחה לשני ופלגא נהי דרובא לא מיקרי מיהו מכלל יחידין נפקי להו ולא מידחו:

תי' לדברי רש"י כ"ע לא הגיעו הטמאים לגדר 'מחצה' הינם בגדר יחידים בלבד ולא מתמעטים מדחיה לפסח שני אולם לכאו' היה צריך לדרוש 'יחידים נדחים ולא ציבור/ קהל שהם במינימום 10 יהודים, כמפורסם, כלומר למה לא דרשנו מפס' זה שעד 10 טמאים נדחים אך מ10 ומעלה לא ידו עוד שהרי כבר אינם יחידים אלא גדר 'קהל' להם?

תשובה
כל דיני מנין/ קהל הינם רק מדרבנן* בעלמא ואילו מדאו' מושג זה לא קיים כלל! ולכן מדאו' יש או יחידים או 'כלל ישראל'- כל הציבור (ורובו ככולו) (או עכ"פ שבט שלם שגם נקרא קהל מדאו')

*כל הדינים הנוגעים לתפילה וברכות הינם בוודאי מדרבנן שהרי גם את"ל שיש תפילה מדאו' הרי שזה רק כציווי על היחיד לעבוד ה' בלבו בלא קשר כלל לגדרי זמן מקום ומניין
גם 'קידוש ה' המחלק בין רבים ליחידים זה בפשטות הידורים במצווה ולא חילוקים דאו'