[עם הערות מרחיבות בפורמט מעוצב מעט - בקובץ המצורף.]

לעולם הלכתא כבית הלל, והיינו לאחר בת קול ולמ"ד משגיחין בבת קול.
הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה, כדברי ב"ה עושה.
לתי' א' להלן הא דעושה כדברי ב"ש היינו קודם בת קול, ולתי' ב' היינו לר' יהושע דאין משגיחין בב"ק.
והיינו אי כב"ש, כקוליהן וכחומריהן, ואי כב"ה כקוליהן וחומריהן.
אבל העושה מקולי שניהם, רשע.
מחומרי שניהם, כשהחומרות סותרות , כסיל בחושך הולך.
מד.
הא דהטריף רבא התחיל לשחוט בתורבץ הוושט, אע"פ שהוי חומרי דרב ושמואל הסותרים:
לר' אבא באמת הוי טועה בדבר משנה, וכן אותיב מר בריה דרבינא.
אבל לרב טבות ע"פ דברי רמי , ס"ל לגמרי כרב, דנקובתו במשהו אע"פ שאינו מקום שחיטה.
מקום הוושט לענין שחיטה – לרמי בר יחזקאל משמיה דרב נתנו בו שיעור למעלה ולמטה.
למעלה, והוא תורבץ הוושט, יש להניח כדי תפיסת יד.
למטה, עד המקום שמתחיל להשעיר, שמשם נקרא כרס ולא וושט.
תורבץ הוושט שניטל כולו – אסור, אפי' נקלף בעדינות, דהיינו עיקור סימנים.
ניטל רובו – בקילוף כשר, דל"ה עיקור, שמחובר היטב במיעוטו.
בפירוק חזק, אסור, דגם המיעוט המחובר אינו מחובר היטב והוי עיקור.
אם ניטל הלחי התחתון ונשאר הבשר שתחתיו החופה את הסימנים - כשר.
מד:
פסוקת הגרגרת – ברובה.
י"א בשם רב רוב עוביה (כולל עובי הדופן העבה), ויש מקילין בשמו רק ברוב חללה.
רב רצה להחמיר למעשה ברוב עוביה, אבל שתק כשהזכירוהו שאמר בעצמו ברוב חללה.
רבב"ח פסק למעשה ברוב חללה, וקנה בעצמו מהבשר.
חכם שטימא או אסר – אין חבירו רשאי לטהר או להתיר.
רצה הראשון לאסור ושתק – רשאי השני להתיר. ולכן התיר רבב"ח אף שרצה רב לאסור.
בהמה שהורה בה חכם – אי הורה מסברא , ראוי להחמיר שלא לאכול ממנה .
הורה מגמרא – אין מקום לחומרא זו. ולכן רבב"ח אכל ממה שהורה בה.
דן את הדין זיכה וחייב, טמא וטיהר, אסר והתיר, וכן העדים – רשאי מדינא ליקח.
אבל ראוי להימנע משום הרחק מן הכיעור, שלא יאמרו התיר והעיד כדי שימכור לו בזול.
והיינו בדבר הנמכר בשומא.
ולכן בכור שאין למוכרו בליטרא, אין ראוי לחכם שהתירו שיקח ממנו.
אבל דבר הנמכר במשקל במחיר קבוע, רשאי החכם לקנות.
ולכן קנה רבב"ח מהבשר. וכן מצינו שרבא קנה מבשר שהכשירו מטריפה.
ואע"פ שנותנים לחכם ממיטב הבשר, עדיין רשאי ליקח.
בכור – נוהג בזמן הזה. כשהוא תם – בזה"ז אינו ראוי לכלום דהוי קדשים בחוץ.
כשנופל בו מום – חכם מתירו ומותר באכילה, אבל נמכר באומד ולא במשקל.
איזהו תלמיד חכם – הרואה טריפה לעצמו. ונקרא שונא מתנות שנאמר עליו "יחיה".
מי שקורא ושונה ורואה טריפה לעצמו ושימש תלמידי חכמים – זוכה לשני עולמות.
שלחו לו מתנה מבית הנשיא – ר"א ור"ז לא לקחו, לקיים שונא מתנות יחיה.
כשהזמינום לאכול איתם – ר"א לא הלך, ר"ז הלך (דמתכבדים בו ואין זו מתנה).