כשהוא הגיע לגיל המצוות שאלו אותו מה הוא רוצה לבר מצוה וענה ישר שעון מעור. מאז האהבה שלו לעור רק הלכה והתעצמה עד שזה הפך לנושא העיקרי בחיים שלו, שהכל יהיה אצלו מעור.

עור זה מוצר איכותי שלא נקרע בקלות ומשווה מראה עשיר של בן אדם עמיד ורציני, לכן הוא בחר תמיד מוצרים איכותיים עשויים מעור איכותי, לא דמוי ולא מעורב, תמיד חיפש את התווית ''עשוי מאה אחוז עור מבעלי חיים מובחרים''.

היה לו תיק מעוצב עור אמיתי תוצרת גוצ'י שהוא קיבל אחרי הבר מצוה ומכנסי עור תפורות ברצועות דקות של עור שקנה בחנות ורסצ'ה, מה לא היה לו, הכל, סטייליסט עור אמיתי. התהלך ברחוב והיה נראה כמו כוכב עם פרוכות העור שעטפו אותו מכל סביביו.

הכל זרם אצלו בחיים, הוריו השקיעו בו וקנו לו חופשי, הוא היה מבקש מהם כסף וקונה עם זה עוד ועוד פריטי אופנה, כמה שהיה לו עור עם ע בארון, תמיד היה חסר שם אור עם א והוא ניסה לפצות על זה עם תוספת עור עם ע. וביקש מהם שוב ושוב את הכרטיס והם שלא ראו בזה בעיה נתנו לו אותו. הוריו היו אומרים עליו ''ילד טוב, אז מה אם הוא אוהב להתלבש בבגדי עור, סימן שיש לו טעם טוב''.

לצערו אבא ואמא שלו מתו באחת, הודיעו לו על זה בקניון כשהיה באמצע להעביר את הכרטיס אשראי שלהם, הכרטיס לא עבר ולא היה לו פתאום למי להתקשר, הוא רצה לקרוע את בגדיו מרוב בושה אבל בגדי העור שלו היו חזקים ממנו, לחזור ערום הביתה זה לא היה שייך, רק לבחורות היה מותר לחזור מהקניון בעירום, הוא היה חייב להמשיך עם בגדי העור שלו עד שהוא נכנס לתוך הבית.

בבית הוא לקח בהמה גסה והתחיל לפלט אותה, אין ברירה, מעכשיו אין לו יותר הורים שיממנו לו את מלבושיו, הוא חייב לדאוג לעצמו, להיות חזק ולא להישבר, איך שהוא גמר לנקות את כל חלקי הבשר שהיו דבוקות לעור הפנימי שהוא גמר לנקות, הוא שם לב שנותרו שם חתיכות קטנות קטנות של בשר צמודות ודבוקות לעור הלא מעובד ומסרבות להיפרד, ברוב חכמתו הוא לקח סכין שוויצרית קטנה וכנס את כל החתיכות הקטנות של הבשר הקטנות לנקודה אחת, כבר לא היה לו מקום בפח האשפה לזרוק את שארית הבשר אז הוא שם את זה על הצלחת, וכשראה את זה בתוך צלחת האוכל, חשב שזה יכול להיות מנת אוכל יפה, החתיכות נבלה האלו.

מה הוא יעשה עכשיו, מאיפה יהיה לו כסף לקנות מגפי עור חדשים, שום חנות לא תסכים לכבד אותו אחרי שהכרטיס לא כובד, הוא חייב מגפי עור יפים, תיקים אופנתיים, בלית ברירה ערף לעגל הרך את הראש, שבר לו את הפרסאות, מתח עור השליל שהיה לה בבטן וחתך לה מתחת האליה, בלי בושה הוא חתך עוד עור מבית הבושת שלה, את כולם הוא מתח ועיבד, עכשיו הוא חייב לדאוג לעצמו ולהישאר חזק.

תוך כדי עבודה, הוא קולט שהאביב כבר כאן ואפילו החליפו את השעון לשעון קיץ, הוא מביט על החדר מסביב, מחליט שהוא צריך לעשות שינוי, להחליף דחוף את השטיחים ואת כיסויי המיטה החורפיים. הוא מחפש עור מתאים מכל מה שהוא חתך, הוא מתלבט בין עור איכותי מחזיר העיר או אולי בעצם עור מחזיר הבר או מחטוטרת של גמל רך בשנים, עורות קטנים מחולד ועכבר וצב, אבל שום עור לא מוצא חן בעיניו עד שהוא פותח את המקרר נזכר במה שקרא לו ודווקא שם הוא מוצא את מבוקשו.

הוא הוציא אותם מתוך המקרר, הניח אותם על שולחן העבודה, לאט לאט הוא קילף אותם בשלמותם, מהראש עד לרגליים, היה לו אותם בשלמותם, מעטפת שלימה של אבא ואמא, איזה שמחה, אור יצא לו מהעיניים, עכשיו יש לו את החומרים הכי טובים שבעולם לעשות שטיח טבעי, הוא יוכל לשבת על זה בנחת ואפילו נשאר לו פיסות עור לשטוח על גבי מיטתו במקום החבלים הישנים.