בלשון העם '' יחור'' הוא ענף, זמורה, גבעול הנחתכים בידי אדם כדי לשתול אותו על מנת שיצמח כעץ וכו'.
ו''נוף'' הנפוץ בלשון העם הוא מראה הסביבה, מראה הטבע וכו'.

האם ניתן להבין את הסוגיא כפי שפירש רש"י את המילים יחור ונוף גם בשפת ימינו?

התשובה היא כמובן שכן!

הגדרה מילונית ליִחוּר :
קטע של ענף, גבעול או שורש הנושא את תכונות הצמח המקורי והמסוגל בשל כך להתפתח לצמח חדש. אחת הדרכים לריבוי צמחים היא ריבוי על-ידי ייחורים.

הגדרה מילונית לנוֹף :
צמרת העץ, החלק העליון, שמעל גזע העץ, על ענפיו
(הפירוש הנוסף של נוף כמראה הסביבה, אינו מעניינינו)

לשון הגמרא:
"אמר רב פפא, הרי אמרו: יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפתה - ר' יהודה מטהר, וחכמים אומרים: אם יכול לחיות - טהור, ואם לאו - טמא, בעי רב פפא: מהו שיעשה יד לחבירו? תיקו".

את פירוש המילה נפשח הסביר רש"י בדף קכז עמוד ב:
"שנפשח - נתלש ממנו ענף ובאותו ענף יש פירות".
אם כן:
יחור=נוף=קטע של ענף (בהגדרה המילונית: קטע של ענף, גבעול או שורש הנושא את תכונות הצמח המקורי והמסוגל בשל כך להתפתח לצמח חדש).

ולכן, אם נתעלם משפת העם, הרי שבקל גם בשפת ימינו ניתן להבין את הסוגיא ואת ספקו של רב פפא כפי שפירש רש"י את המילים יחור ונוף (הספק של רב פפא : האם שאר העץ יכול להיחשב כיד ליחור שנפשח או לא).