דיון|
חיות מיתולוגיות ביהדות
08-09-2010 10:42 #1
הסמל האישי שלaudiR8
2,024220-01-09 0 audiR8 audiR8 מנותק
FxP Professional
כולם מכירים את בנות הים,או את הפניקס (עוף החול).
עד היום הכרנו אותם בעיקר באגדות ילדים ובמיתולוגיה היוונית,אך למרבה הפלא הם מופיעים גם ביהדות.
עוד הוכחה שהיהדות העתיקה מעמים זרים.
בנות ים:
על פי מקורות ביהדות קיימת ברייה שחצייה אדם וחצייה דג והיא מוזכרת בשמות שונים: "שריינ"א", "סירינ"ה", "סילונית" ו"סירונית".
כתוב בתורה, פרשת ויקרא, פרק י"א פסוק י': "וכל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם", כתוב ב"תורת כהנים" שהמילים "נפש החיה" באו לרבות את הסילונית.הרמב"ן פירש ש"שרץ המים" הוא ככלל הדגים בים ו"נפש החיה" הם החיות שחיות במים אך יש להם רגליים והן הולכות כחיות בשדה: "חיה, זו חית הים, נפש, בן הסירני". הראב"ד אף הוסיף שסירונית (או סילונית) היא חיה שחציה אדם וחציה דג ומנגנת כאדם.
מובא בגמרא, מסכת בכורות, פרק ראשון עמוד ח': "הדולפנין פרין ורבין כבני אדם מאי דולפנין אמר רב יהודה בני ימא...". רש"י מפרש במקום את דברי הגמרא וכותב: "הדולפנין פרים ורבים מבני אדם, שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו.בני ימא - דגים שיש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א" (סירינ"ה). באותו מקום מפרש פירוש התוספות: "הדולפינין פרים ורבים מבני אדם... יולדין ומגדלין מבני אדם". (במקור אחר כתוב שכל חיה שאדם יבוא אליה - החיה תמות. בגמרא זו מובא החידוש: למעט הדולפין).
גם בהלכות טומאה דרשו חז"ל בהקשר לבת הים: "אדם כי ימות באהל", ולא סילונית.
החיד"א (חיים יוסף דוד אזולאי) כתב בספרו "מדבר קדימות" מערכת ד': "דג יש בים שקורין סירינ"ה מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג ומקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים ומדי עבור איזה ספינה תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האניה, ואחר כך נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה" (ס' קטן נקרא צמח צדיק פרק יז).
במוסף הערוך ערך "סרני" הביא מאי דאמרו וכתב שהיא מין חית הים מחציה ולמעלה אשה מחצי' ולמטה דג ושבזמנו ראוה שר וספנים בים מלכות נורוויגא כחום היום יושבת על שרטון ובשומעה קול צללה מיד בתוך הים.
בספר "צל עולם" חלק ב' שער י' מובא: "ויש דגים אשר ראשם גופם פניהם ושדיהם כדמות בתולה ומשוררים בנעימות ונקרא שריינ"א".

כמנהגם בקודש של חז"ל והראשונים,כדי לתת אופי יהודי יותר וכל הסיפור הזה,שינו את שמם של הסירנות ל"שריינא",אשכנזי יותר...