היא זוכרת היטב איך היא הרגישה כשהחזן דפק על השולחן והכריז בקול שהשבוע יחול ראש חודש אלול, המעיים שלה התהפכו למשמע המילה ''אלול'' התחיל לכאוב לה הבטן התחתונה והופיע לה פתאום מלא כיווצים. ''אלול'' זאת לא מילה פשוטה, זאת מילה שדורשת הרבה הרבה חשבון נפש, במיוחד לאשה כמוה שיושבת על המשבר ומרגישה בכל רגע שהיא יכולה למות מכאב ודאגה.

למחרת, איך שאלול בא נולד לה שלישייה!! שלישיית בנות חמודות, לא פחות, באו כולם לראות את השלישיה הרכה והתלהבו, אפילו הרב הגיע לראות את השלישייה החמודה והתלהב ובירך אותה שלכל אחת מהן תיוולד שלישייה גם, לא כעת חיה אלא אפילו השנה, היא הייתה חלשה ולמשמע המילה ''שלישייה'' מהפה של הרב, ואפילו הזדעזעה ולמרות חולשתה הפיזית התגברה כלביאה וזרחה מאושר.

האמא הצדיקה כבר לא יכלה להכיל את כל האושר האין סופי הזה, קשה להאמין שברכת הרב כבר תתקיים אצלה השנה, היא הטילה בעצמה בחוסר מודעות וטיפשות, ספק ביכולות הקדושות של הטבע, שמא לא תצליח השנה לראות את הנכדות הראשונות שלה. וכדרכם של ספקות שמנקרות בראש, גורמות בסוף לצרות לבוא, כל כך היא פחדה שהאושר האמיתי הזה יגמר, שמא היא חיה בחלום וכל זה לא אמיתי, שהיא כמעט והפסיקה להאמין.

למחרת שלוש בנותיה נחתו אצלה באחת, טינפו לה את כל הבית, ''מה יש לכן?'' צעקה האמא שהרגישה שמשהו לא כרגיל אצלן, מסתבר שיש לשלושתן את ''החודש של זעירי'' הן שלושתן חולות, מטנפות מכל עבר ומעלות עצבים, אין להן מצב רוח, כל היום הבית מלא בריח שהיא לא הכירה, היא תמיד חשבה שבנות זה דבר חמוד שמזכיר ריח של מי ורדים, אבל שלושת הבנות שלה הביאו לה החודש עצבים, כל אחת בתורה מטנפת, היא לקחה דגימה מכל אחת כדי לשאול את הרב מה לעשות איתן, הרב נגעל, אמר לה שעדיף שתראה את זה לווטרינר, מה הוא מבין בזה?

האמא כבר לא יכלה יותר, ברחה לבית כנסת כי היא לא יכלה לסבול יותר את הבית עם שלושת המטונפות שלה, החזן שוב דפק על השולחן, הודיע שראש חודש אדר יהיה באחד הימים השבוע והיא מחתה דמעה, כי בדרך כלל כשמודיעים ''שראש חודש אדר יהיה...'' אז היא מורידה את התחפושות מהבויידם אבל השנה מה יהיה עם שלישיית המטונפות שלה.

צדיק גוזר והקדוש ברוך מקיים, טרם נגמר חודש שבט ושלושת בנותיה התעברו, הפכו בבאת אחת לעגולות, ראו עליהן שיש להן בחילות כל היום ושהם מסתירות בטן עגולה וקטנה וזה לא מאכילה ריגשית.
איזו שמחה, עד שלהי הקיץ כבר ילדו שלושתן, האמא זכרה את ברכת הרב, היא ידעה שבקרות תלד כל אחת שלישייה, שסוף סוף המשפחה תתרחב, תוכל לעבור תחת השבט, לעשר, להתעשר, להרגיש שהן משפחת בנות חכמות.

וכשהגיע חודש אב כל אחת בתורה הרגישה שזה הולך לקרות בקרוב, הראשונה הולידה באמצע חודש אב הכי מוקדם, אחותה השנייה לקראת סוף חודש אב, והשלישית בין לבין באחד מסוף ימי אב הארוכים בשעה שהיא מקצת היום וששווה ככולו, חודש אב הוא החודש האחרון של השנה והן כל שלושת הבנות הולידו בתורן שלישייה, יפות כמותן, קדושות מלידה כבכור, איזו שמחה הייתה במשפחה, סוף סוף המשפחה באמת התרחבה, עכשיו יוכלו כולן לעבור תחת השבט ביחד ולהתעשר.

למחרת בבית כנסת החזן הודיע שראש חודש אלול יהיה...
אף עין לא נותרה יבשה בעזרת הנשים.