מחד מועלה בגמרא חשש שיהודי ישהה אצלו בכור כדי להרוויח מעט גיזת צמר ומאידך לולא חיוב התורה היה היהודי רוצה להיפטר מהבכור מיד אילו היה יכול ולא לגדלו שלושים ( או חמישים ) יום, כי הגידול מצריך עלויות האכלה ומקום והיה נותנו מיד לכהן.
אז מה למסקנה, האם היהודי מעוניין להשאיר את הבכור אצלו או לא, והאם שווה היה לו להשהותו בשביל מעט שיער צמר תלוש ?
האם אפשר להבהיר לי נקודה זו ?