מפעל הדף היומי
תולדות הדף היומי
תולדות מהר"ם שפירא
חשיבות לימוד הדף היומי
כתבות בענייני דף יומי
סיפורים אישיים
סיומי הש"ס
משנה יומית לדף היומי
לוח חודשי ללימוד
כלי עזר ללומד
מילונים - Dictionaries
מילון ארמי-עברי מקוון
ספר הערוך
אוצר לעזי רש"י
ראשי תיבות
מילונים נוספים
חכמים
תולדות חכמים מקוון
תנאים ואמוראים
גאונים וראשונים
אחרונים
מושגים ומונחים
מושגים הלכתיים מקוון
מונחים תלמודיים מקוון
כללים ומונחים תלמודיים
מידות ושיעורים
מחשבון מידות ושיעורים
מידות ושיעורים
מפות
צורת/טקסט הדף
טקסט גמרא מנוקד
טקסט וביאור באנגלית
חיפוש בש"ס
נוסחאות וגירסאות
צמחים ובעלי חיים בדף
תמונות תלת מימד
Animated Talmud Introduction
טבלאות מעקב
תזכורת יומית
שיעורים ברחבי הארץ
מצא חברותא!
שו"ת בנושא הדף היומי
סיום מסכת
הדרכה בלימוד
קביעות בלימוד
שאלות כלליות
סיום מסכת
כללי
סיומים למסכתות
ספרים
שיעורי שמע / וידאו
ספריית שיעורי שמע ווידאו
אתרי שיעורים
קישורים לאתרי דף יומי
ספריה וירטואלית
ספריה וירטואלית
מאגר ספרים
פורום הדף היומי
כניסה
הרשמה
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:
שנים אוחזין
אלו מציאות
המפקיד
הזהב
איזהו נשך
הצבעה
תוצאות
חיפוש מתקדם
פורטל הדף היומי
>
הדף בקצרה
מסכת:
כל המסכתות
ברכות
שבת
עירובין
פסחים
שקלים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
עבודה זרה
הוריות
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
קנים
תמיד
מדות
נידה
מדף:
עד דף:
טקסט חופשי:
•
חולין דף קיט
מספר צפיות: 20
דף קיט עמוד א
* הגמרא מקשה (מ-4 מקורות) ודנה לאורך כל העמוד (מסוף העמוד הקודם) במחלוקת רב ורבי יוחנן (שנחלקו אם אין או יש יד לפחות מכזית ושומר לפחות מכפול).
* רב שאמר שאין שומר לפחות מכפול, מודה שלבריה שלמה יש שומר אף בפחות מכפול.
דף קיט עמוד ב
* אין שומר על גבי שומר נחשב שומר.
* שומר אוכל שחלקו - רב אושעיא מסתפק אם מצטרפים שני השומרים עם האוכל שבתוכם לשיעור כביצה.
* ריש לקיש ורבי יוחנן נחלקו אם שערה אחת נחשבת ל"יד".
* כל נקב בקלף שהדיו עובר עליו - אינו נקב (לענין כתיבה תמה הנדרשת בתפילין).
•
חולין דף קכ
מספר צפיות: 12
דף קכ עמוד א
* ריש לקיש ורבי יוחנן נחלקו אם שערה אחת נחשבת ל"שומר" (לפי הלישנא השניה בגמרא).
* הגמרא מבררת מה זה "רוטב" ומה זה "קיפה" המוזכרים במשנה בתחילת הפרק.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שמיחוי של חלב חמץ ונבלת עוף טהור נחשב כמותם, ומבררת מדוע צריך מקור נפרד לכל אחד מהם.
דף קכ עמוד ב
* הגמרא מבררת (בסוף בעמוד הקודם) מדוע יש צורך למקור נפרד לכך שבשרצים מיחוי שלו כמותו, ומבררת (בתחילת עמוד זה) מדוע חלב חמץ ונבלה לא נלמדים משרצים.
* הגמרא מבררת את המקורות לכך ש"הטבל והחדש וההקדש והשביעית והכלאים כולן משקין היוצאין מהן כמותן".
* דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סיתווניות ושאר מיני פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש (לאוכל בשגגה) ור' יהושע פוטר - הגמרא מבררת את שורש מחלוקתם.
•
חולין דף קכא
מספר צפיות: 12
דף קכא עמוד א
* במשנה בתחילת הפרק נאמר שלדעת חכמים האלל מצטרף לטמא טומאת אוכלין - ונחלקו האמוראים אם הכוונה היא רק לבשר שפלטתו סכין או אף ל"מרטקא" (=גיד השדרה והצואר).
* במשנה בטהרות נאמר "החרטום והצפרנים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין" - והגמרא מבארת במה המדובר.
* רבי אסי הביא שיש תנאים ששונים שישראל ששחט בהמה טמאה וכן עובד כוכבים ששחט בהמה טהורה - אין הבהמה מקבלת טומאת אוכלים מיד בשחיטתה אלא צריכה מחשבה והכשר מים ממקום אחר.
* כל שסופו לטמא טומאה חמורה - לא צריך הכשר.
דף קכא עמוד ב
* שחט בה בבהמה טמאה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת - לדעת חזקיה אין בה איסור אבר מן החי, ורבי יוחנן חולק [ורב אושעיא שנה ברייתא כמותו].
* הרוצה שיבריא - חותך כזית בשר מבית שחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה, אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרים בו.
* ישראל ששחט טמאה ועובד כוכבים ששחט טהורה, ומפרכסת, ונמצאת הבהמה באוהל המת ובבטנה כלים טהורים שבלעה לפני השחיטה - לדעת אביי: אינה מצלת על הבלועים שבתוכה מלהיטמא.
•
חולין דף קכב
מספר צפיות: 9
דף קכב עמוד א
* לדעת רבי ישמעאל העור לא מבטל חצאי כזית בשר שעליו (ולא משנה אם פלטתו חיה או סכין), ורבי עקיבא חולק.
* עור אדם - לפי הלישנא הראשונה בדעת עולא: טהור מהתורה אך חכמים גזרו טומאה (גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין), לפי הלישנא השניה בדעת עולא: טמא מהתורה.
* עור חטרת (דבשת) של גמל הרכה, כל זמן שלא טענה משוי, מטמא כבשרו.
דף קכב עמוד ב
* עור הראש של עגל הרך - רבי יוחנן סובר שלא מטמא כבשרו, והמשנה (בעמוד א) שסוברת שכן מטמא היא דעת יחיד.
* רב חולק על המשנה (שבעמוד א) וסובר שעור תנשמת מטמא כבשרו, והגמרא מבארת את שורש מחלוקתם.
* במשנה (בעמוד א) נאמר שאם "שהילך בהן כדי עבודה טהורין" - והגמרא מבארת שמדובר על שיעור זמן של הליכת 4 מילין [ושיעור זה נאמר גם "לגבל ולתפלה ולנטילת ידים"].
•
חולין דף קכג
מספר צפיות: 12
דף קכג עמוד א
* המפשיט עור בהמה או חיה כדי לעשות מהעור שטיח והפשיט יותר מכדי שיעור אחיזה בעור - לדעת רב: טהור המופשט ולא נטמא משום יד, לדעת רב אסי: טפח הסמוך לבשר נשאר טמא בטומאת יד של הבשר.
* במשנה במסכת כלים נאמר שטלית שנטמאה אם קרע את רובה טהורה - ונחלקו האמוראים אם מדובר בטלית שהיא טבולת יום או לא.
דף קכג עמוד ב
* הגמרא מביאה 2 הוכחות שלא גוזרים שמא ישנה מהשיעור הנצרך (שלא כדעת רבה בר אבוה שבסוף העמוד הקודם), ומתרצת.
* בהמת טרפה של מוקדשים שנשחטה, מטמאה מדרבנן את האדם הנוגע בה.
* עור שנטמא - לדעת ריש לקיש: לא נטהר בחתיכת רובו, ורבי יוחנן חולק. (והגמרא מקשה כמה קושיות על ריש לקיש, ומתרצת).
•
חולין דף קכד
מספר צפיות: 12
דף קכד עמוד א
* הגמרא מבררת את האופן בו תנור נטהר מטומאתו.
* טלית טמאה שנקרעה רובה טהורה אף אם שייר בה כדי מעפורת - ונחלקו האמוראים אם דין זה אמור אף בעור (לפי הלישנא השניה, המובאת בעמוד זה).
* עור שיש עליו כזית בשר נבלה במקום אחד, הבשר לא בטל לגבי העור - ומחדש עולא בשם רבי יוחנן שדין זה אמור רק אם פלטתו חיה, אך אם פלטתו סכין בטל הבשר לגבי העור (אם הבשר מרודד).
דף קכד עמוד ב
* במשנה (בעמוד א) נאמר שלדעת רבי ישמעאל אם היו על העור כשני חצאי זיתים בשר נבלה, מטמא במשא ולא במגע - ונחלקו האמוראים אם רבי ישמעאל לא מטמא במגע גם כאשר נגע בשני חצאי הבשר עצמם בזה אחר זה (ולא רק כאשר נגע בעור מאחוריו).
* קולית סתומה - רב אויא סבא מסתפק אם מטמאה במשא לדעת רבי ישמעאל.
* לדעת עולא: שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם אפי' מוליך ומביא כל היום כולו טהור, ולמסקנת הגמרא דין זה שנוי במחלוקת תנאים.
•
חולין דף קכה
מספר צפיות: 17
דף קכה עמוד א
* במשנה נאמר: "קולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין סתומים בין נקובים טמא" - ובגמרא מובאים 3 דעות של אמוראים לבאר מדוע המשנה נקטה "נוגע" אך לא "מאהיל".
* עצמות קדשים ששימשו נותר - מטמאין את הידים, הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור.
* קולית ששפה לארכה - טמאה (ואפילו אין בה לא בשר ולא מוח, כי מוח שהיה עתיד לבא מבפנים מעלה ארוכה).
דף קכה עמוד ב
* הגמרא (לפי ביאור רבא) מביאה הוכחה שרבי יוסי הוא זה שקורא לאהל "נוגע".
* לדעת אביי: רבי יוסי סובר שטומאה טמונה אינה בוקעת ועולה (ומביא לכך הוכחה מדבריו בברייתא שנשנתה על משנה במסכת אהלות).
•
חולין דף קכו
מספר צפיות: 9
דף קכו עמוד א
* בברייתא בתחילת העמוד מובא שרבי יוסי סובר שטומאה טמונה אינה בוקעת, והגמרא מקשה על כך ממשנה במסכת אהלות שממנה עולה לכאורה שרבי יוסי סובר שטומאה טמונה כן בוקעת, ורבא מתרץ.
* כלב שאכל בשר מת, ומת הכלב ומוטל על האסקופה - במשנה במסכת אהלות מובאות 4 דעות של תנאים מתי הבית טמא.
דף קכו עמוד ב
* רבי שמעון הוא זה שחולק על רבי יוסי וסובר שטומאת אוהל וטומאת מגע אינם משם אחד של טומאה ואינם מצטרפים לטמא.
* הברייתא מביאה את המקור לדין המשנה (שבדף הקודם), שהנוגע בקולית נבלה סתומה טהור, והנוגע בקולית נבלה נקובה טמא.
* הברייתא מביאה את המקור לדין המשנה, שביצת השרץ המרוקמת שניקבה מטמאת.
* במשנה נאמר שהנוגע בבשר של עכבר שחציו בשר וחציו אדמה טמא, ונחלקו הדעות בגמרא אם זה רק בתנאי שהשריץ על פני כולו.
•
חולין דף קכז
מספר צפיות: 12
דף קכז עמוד א
* הברייתא (מסוף העמוד הקודם) מביאה את המקור לכך, שדג הנקרא עכבר שבים - טהור, ואת המקור לכך שעכבר הארץ מטמא גם כשירד לים.
* אם יש ספק אם נגע בטומאה צפה הרי הוא טהור אף ברשות היחיד.
* כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה.
* הגמרא מביאה מימרות של אמוראים בגנות תושבי העיר נרש.
* הערוד נוצר מנחש שבא על צב.
דף קכז עמוד ב
* אבר מן החי מטמא כנבילה רק לאחר שיפול לגמרי מהבהמה.
* אבר ובשר המדולדלים בבהמה נחשבים כמחוברים לענין שאין בהם דין אבר מן החי ואעפ"כ ראויים הם לקבל טומאת אוכלים כאילו הם תלושים.
* לדעת שמואל: תאנים שיבשו בעודם מחוברות באילן - מטמאות טומאת אוכלים והתולש מהם בשבת חייב חטאת.
* במשנה נאמר שאבר ובשר המדולדלים בבהמה, אם נשחטה הבהמה, נחלקו התנאים אם הוכשרו בדמיה - והגמרא בעמוד זה מביאה 2 דעות של אמוראים לבאר את טעם מחלוקתם.
•
חולין דף קכח
מספר צפיות: 15
דף קכח עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שאבר ובשר המדולדלים בבהמה, אם נשחטה הבהמה, נחלקו התנאים אם הוכשרו בדמיה - והגמרא בעמוד זה מביאה 4 דעות נוספות של אמוראים לבאר את טעם מחלוקתם.
* הגמרא (מסוף עמוד זה ועד תחילת העמוד הבא) מביאה שאלות שונות של אמוראים בנוגע לדין "יד" (מתי דבר מסויים נעשה יד לדבר אחר).
דף קכח עמוד ב
* בשר הפורש מאבר מן החי - לא מטמא, בשר הפורש מאבר מן הנבלה - מטמא.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שאבר מן החי מטמא.
* 3 תנאים נחלקו מה המקור לכך שבשר הפורש מן החי ובשר הפורש מן השרצים לא מטמא. (והגמרא מבארת את ההבדל בין התנאים).
* החותך כזית בשר מאבר מן החי: חתכו ואח"כ חישב עליו לאכילה - טהור, חישב עליו לאכילה ואח''כ חתכו - טמא.
•
חולין דף קכט
מספר צפיות: 10
דף קכט עמוד א
* לדעת רבי מאיר: טומאת בית הסתרים מטמאה.
* הגמרא מביאה כמה דינים בהם אמורא אחד סבר שהטומאה שנאמרה בהם היא לא מהתורה, אך הגמרא דחתה את הוכחתו בהתבסס על העיקרון "כששימש - מעשה עץ שימש".
דף קכט עמוד ב
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מתלבטת על מה מוסבים דברי רבי שמעון שבמשנה (שטיהר), ומסיקה שדבריו מוסבים על הסיפא של המשנה (ולא על הרישא או על המציעתא).
* רבי יוחנן מבאר את טעמו של רבי שמעון כך: "מכל האוכל אשר יאכל" - אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל, אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אין קרוי אוכל.
* לדעת ר' אליעזר: אבר מן החי מטמא, אך לא אבר מן המת [וכך דעת רבי שמעון שבמשנה לפי הביאור הראשון שבגמרא], ולדעת ר' יהושע: קל וחומר הוא שאבר מן המת מטמא.
* בשר הפורש מאבר מן החי ועצם כשעורה הפורש מאבר מן החי - נחלקו התנאים אם טמאים או טהורים [ורבי שמעון שבמשנה, לפי הביאור השני בגמרא, מטהר את שניהם].
•
חולין דף קל
מספר צפיות: 12
דף קל עמוד א
* פרק עשירי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני זרוע לחיים וקיבה ("מתנות").
* החידוש בתחילת המשנה הוא שזרוע לחיים וקיבה נוהגים בחולין אבל לא במוקדשין (ע"פ רש"י).
* במשנה ובגמרא מבואר מדוע לולי הלימוד מהפסוק ("אותם") היינו חושבים שזרוע לחים וקיבה נוהגים אף במוקדשין.
דף קל עמוד ב
* לדעת רב חסדא: המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם, והמקור לכך הוא או מהמילה "זה" (שבפסוק "וזה יהיה משפט הכהנים"), או בגלל שזהו ממון שאין לו תובעים.
* אין נותנים מתנה לכהן עם הארץ.
* הגמרא מקשה כמה קושיות על רב חסדא (מברייתות וממשנה), ומתרצת.
דף:
1
2
1
2
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי |
אודות
|
צור קשר
|
הוספת תכנים
|
רשימת תפוצה
|
הקדשה
|
תרומות
|
תנאי שימוש באתר
|
מפת האתר