דף קלט עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר ששילוח הקן לא נוהג במוקדשין - רב העמיד את המשנה במקדיש פירות שובכו, ושמואל העמיד את המשנה אפילו בקדשי בדק הבית (במקדיש תרנגולתו לבדק הבית).
* האומר "מנה זה לבדק הבית" ונגנבו או נאבדו - לדעת רבי יוחנן: עליו ליתן מנה אחר, וריש לקיש חולק.

דף קלט עמוד ב
* בערכין - גם אם לא אמר "עלי", הוא מתחייב באחריות המעות.
* הברייתא מביאה את המקור לכך ששילוח הקן נוהג רק בשאינו מזומן.
* מצא קן בים או בראשו של אדם - חייב בשילוח, מצא קן בשמים - לא חייב בשילוח.
* הגמרא מביאה את תשובות רב מתנה לשאלות בני פפונאי (משה מן התורה מנין, המן מן התורה מנין, אסתר מן התורה מנין, מרדכי מן התורה מנין).
* הגמרא מביאה את המקור לכך שעוף טמא פטור משילוח הקן.

דף קמ עמוד א
* הגמרא ממשיכה להקשות כמה קושיות על רבי יצחק (שסובר שעוף טמא לא מכונה "צפור"), ומתרצת.
* לשון "טהורות" האמורה בפסוק לגבי מצורע - הגמרא מביאה 4 דעות של אמוראים מה באה לשון זו למעט.
* צפור טרפה הרובצת על האפרוחים - חייב המוצאה בשילוח הקן.
* אפרוחים טרפות - פטור המוצאם משילוח הקן ("שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך" - ולא לכלביך).

דף קמ עמוד ב
* הגמרא מביאה ספקות שונים בעניין שילוח הקן (אחד הספקות: מטלית המונחת על גבי הביצים שבקן והאם רובצת על המטלית שעל הביצים - ספק האם המטלית חוצצת ואין מצות שילוח הקן).
* מחלוקת רבי אליעזר וחכמים היא לגבי "קורא" זכר, אך "קורא" נקבה - דברי הכל חייב, ועוף זכר - דברי הכל פטור.
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שחיוב שילוח הקן כאשר האם פורחת על גבי הקן הוא רק באופן שכנפיה נוגעות בקן.
* היתה האם יושבת באויר בין שני ענפי האילן ונסמכת בהם - אם לא היו הענפים והיתה נופלת חייב לשלח את האם.

דף קמא עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שאם שילח את האם וחזרה חייב לשלחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שחייב לשלח אף אם נצרך לקחת את האם לדבר המצוה, ומבררת מדוע יש צורך במקור לשם כך.
* במשנה מובא שלדעת רבי יהודה הנוטל אם על הבנים לוקה ואינו משלח - והגמרא מסתפקת האם לוקה בגלל שסובר שלאו הניתק לעשה לוקים עליו או כי סובר שמדובר פה על לאו רגיל (וכך מסקנת הגמרא בעמוד ב).

דף קמא עמוד ב
* כל ברייתא שלא נשנתה בבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא הרי היא בחזקת משובשת ואין להקשות ממנה.
* המרחק הנדרש לשילוח הקן - כדי שתצא מתחת ידו.
* לפי הפירוש הראשון ברש"י נחלקו האמוראים באיזה אבר עליו לאחוז באם בשעה שמשלחה (ברגליה או בכנפיה).
* יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום.
* לדעת רבי יוסי בר רבי חנינא: חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו.
* אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן.

דף קמב עמוד א
* ומה אם מצוה קלה (שילוח הקן) שהיא כאיסר אמרה תורה "למען ייטב לך והארכת ימים", קל וחומר על מצוות חמורות שבתורה.
* אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה מאותן שמתן שכרה נאמר בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה (שלא יתכן שהשכר המובטח בה הוא בעולם הזה).
* מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (חוץ מעבודה זרה).
* שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן, אא"כ מצוי ההיזק במקום זה.

הדרן עלך מסכת חולין