מפעל הדף היומי
תולדות הדף היומי
תולדות מהר"ם שפירא
חשיבות לימוד הדף היומי
כתבות בענייני דף יומי
סיפורים אישיים
סיומי הש"ס
משנה יומית לדף היומי
לוח חודשי ללימוד
כלי עזר ללומד
מילונים - Dictionaries
מילון ארמי-עברי מקוון
ספר הערוך
אוצר לעזי רש"י
ראשי תיבות
מילונים נוספים
חכמים
תולדות חכמים מקוון
תנאים ואמוראים
גאונים וראשונים
אחרונים
מושגים ומונחים
מושגים הלכתיים מקוון
מונחים תלמודיים מקוון
כללים ומונחים תלמודיים
מידות ושיעורים
מחשבון מידות ושיעורים
מידות ושיעורים
מפות
צורת/טקסט הדף
טקסט גמרא מנוקד
טקסט וביאור באנגלית
חיפוש בש"ס
נוסחאות וגירסאות
צמחים ובעלי חיים בדף
תמונות תלת מימד
Animated Talmud Introduction
טבלאות מעקב
תזכורת יומית
שיעורים ברחבי הארץ
מצא חברותא!
שו"ת בנושא הדף היומי
סיום מסכת
הדרכה בלימוד
קביעות בלימוד
שאלות כלליות
סיום מסכת
כללי
סיומים למסכתות
ספרים
שיעורי שמע / וידאו
ספריית שיעורי שמע ווידאו
אתרי שיעורים
קישורים לאתרי דף יומי
ספריה וירטואלית
ספריה וירטואלית
מאגר ספרים
פורום הדף היומי
כניסה
הרשמה
איזו "בבא" הכי קשה?
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
קשות באותה המידה
הצבעה
תוצאות
חיפוש מתקדם
פורטל הדף היומי
>
הדף בקצרה
מסכת:
כל המסכתות
ברכות
שבת
עירובין
פסחים
שקלים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
עבודה זרה
הוריות
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
קנים
תמיד
מדות
נידה
מדף:
עד דף:
טקסט חופשי:
•
בכורות דף כד
מספר צפיות: 16
דף כד עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ובה דעת חכמים החולקים על רשב"ג וסוברים ש"הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים הבא אחריו בכור מספק מפני שמרחמת אע"פ שאינה יולדת".
* הגמרא מסתפקת בביאור דעת רשב"ג בבהמה שמניקה - האם כאשר ילדה כבר בעבר חוששים שמא מניקה כעת ולד אחר שאינו בנה, או שלעולם איננה מניקה ולד אחר.
* הגמרא דנה בדברי רבי יוחנן שאמר "ראה חזיר שכרוך אחר רחל פטורה מן הבכורה ואסור באכילה עד יבא ויורה צדק לכם".
דף כד עמוד ב
* רבי אחאי הסתפק "ראה חזיר שכרוך אחר רחל מהו", והגמרא דנה ומבארת את שאלתו.
* רב פוסק שהלכה כרבי יוסי בן המשולם שאמר: "השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו, וכן תולש את השער לראות מקום מום".
* לדעת רב ורב הונא: רבי יוסי בן המשולם סובר שתולש היינו גוזז, ומותר כי זה דבר שאין מתכוין (ולכן מותר אף ביו"ט לתלוש את השיער שבמקום השחיטה).
•
בכורות דף כה
מספר צפיות: 15
דף כה עמוד א
* רב סובר שהלכה כרבי יהודה (דבר שאין מתכוין אסור), ושמואל סובר כרבי שמעון (דבר שאין מתכוין מותר).
* למסקנת הגמרא רב סובר שתולש לאו היינו גוזז, והסיבה שביום טוב מותר זה כי זה נחשב עוקר דבר מגידולו כלאחר יד.
* הגמרא מעלה 2 אפשרויות לגבי דעתו של רבי יוסי בן המשולם בדין דבר שאינו מתכוין.
* תלישת השיער של הבכור שהתירה המשנה היא רק ביד אך לא בכלי.
* מותר לכתחילה לתלוש את השיעור של בכור כדי לראות אם יש בו מום.
דף כה עמוד ב
* שיער בכור בעל מום שנשר - לדעת רבי יהודה: עקביא וחכמים נחלקו מה דינו במקרה שאח"כ שחט את הבכור, לדעת רבי יוסי: עקביא וחכמים נחלקו מה דינו במקרה שאח"כ מת הבכור (אך במקרה שאח"כ שחט את הבכור לדעת כולם מותר).
* לדעת ריש לקיש: מחלוקת עקביא וחכמים היא במקרה שהתירו מומחה קודם שנתלש הצמר, אך במקרה שנתלש הצמר קודם שהתירו מומחה לדעת כולם אסור בהנאה. (והגמרא מקשה מ-2 ברייתות על ריש לקיש, ומתרצת).
•
בכורות דף כו
מספר צפיות: 17
דף כו עמוד א
* הגמרא דוחה את האפשרות שדברי ריש לקיש (שאמר שמחלוקת עקביא וחכמים היא במקרה שהתירו מומחה קודם שנתלש הצמר, אך במקרה שנתלש הצמר קודם שהתירו מומחה לדעת כולם אסור בהנאה) שנויים במחלוקת תנאים.
* רב נחמן פוסק שהלכה כרבי יהודה (שמחלוקת עקביא וחכמים היא בשער בכור בעל מום שנשר ואח"כ שחט את הבכור). (ויש הוכחה לכך ממשנה במסכת עדויות וממשנתנו).
* הגמרא מסתפקת מה דין התולש צמר מעולה תמימה ואח"כ נשחטה העולה, האם הצמר מותר בהנאה או לא.
דף כו עמוד ב
* המשנה בתחילת פרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת במשך הזמן המוטל על הבעלים לטרוח בגידולו של הבכור קודם נתינתו לכהן.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שזמן הטיפול המוטל בזמן הזה על הבעלים (קודם שיתנו אותו לכהן) בבכור בהמה דקה הוא 30 יום ובבכור בהמה גסה הוא 50 יום.
* אם הכהן מבקש מהבעלים לתת לו את הבכור בתוך הזמן הנ"ל - לא יתן לו, כי כהן זה נראה "ככהן המסייע בבית הגרנות".
•
בכורות דף כז
מספר צפיות: 17
דף כז עמוד א
* תרומת חוצה לארץ (שחיובה הוא רק מדרבנן) - אין בה איסור משום כהן המסייע בבית הגרנות.
* תרומת חוצה לארץ שנתערבה בחולין - בטילה ברוב.
* תרומת חוצה לארץ - אוכל והולך (כשהוא עדיין טבל) ואח"כ מפריש (את התרומה).
* אין תרומת חוצה לארץ אסורה באכילה אלא במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו.
דף כז עמוד ב
* לדעת רב: טמא מת - טובל ואוכל תרומת חוצה לארץ (רש"י: ואינו צריך הערב שמש), ואין הלכה כמותו.
* לדעת רב ששת: טמא שרץ - טובל ואוכל תרומת חוצה לארץ (רש"י: ואינו צריך הערב שמש), ואין הלכה כמותו.
* המקור לכך שמונים את שנת הבכור לפי שנה שלו מזמן שנולד (ולא לפי שנות העולם שמונים מתשרי) - לדעת רב: מהפסוק "לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה", לדעת דבי רב: נלמד מקדשים.
•
בכורות דף כח
מספר צפיות: 19
דף כח עמוד א
* למסקנת הגמרא: אם נפל בבכור מום בתוך שנתו - ניתן לקיימו רק עד סוף השנה, ואם נפל בו מום לאחר שנתו - ניתן לקיימו 30 יום מיום שנולד המום.
* אם נפל בבכור מום 15 יום לפני סוף שנתו - ניתן לקיימו 30 יום מיום שנולד בו המום (היינו: עד 15 יום לאחר שנתו).
* שחט את הבכור והראה למומחה את מומו רק לאחר השחיטה (כדי שיבדוק אם היה זה מום קבוע) - רבי יהודה מתיר לאוכלו (אם המומחה קבע שזה מום קבוע), ורבי מאיר אוסר, ואם היה זה מום ב"דוקין שבעין", גם רבי יהודה אוסר.
דף כח עמוד ב
* "דוקין שבעין" - יש מהם שמשתנים (מחמת צער המיתה) ויש שאינם משתנים.
* מי שאינו מומחה וראה את הבכור והתירו - הבכור יקבר, והרואה ישלם לכהן את תשלום הבכור (בבכור בהמה דקה ישלם רבע משוויו, ובבכור בהמה גסה ישלם חצי משוויו).
* במשנה נאמר שדיין שדן דן טעות, מה שעשה עשוי וישלם מביתו (והגמרא מעמידה דין זה אפילו לחכמים שלא מחייבים ב"דינא דגרמי"), אא"כ היה דיין מומחה לבית דין.
* דיין שטעה בהוראתו בדין המפורש במשנה - חוזר ופטור מלשלם.
•
בכורות דף כט
מספר צפיות: 16
דף כט עמוד א
* רק למומחה מותר ליטול שכר כדי לראות בכור ולבדוק אם נפל בו מום או לא - והגמרא מבארת מדוע מותר לו ליטול שכר בין אם נמצא הבכור בעל מום ובין אם נמצא תם.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שאסור ליטול שכר כדי להורות דין וכדי ללמד תורה.
* אסור ליטול שכר על הזאה וקידוש (של מי פרה אדומה), אך מותר ליטול שכר על הבאה של האפר ועל מילוי המים.
דף כט עמוד ב
* השכר שמותר לדיין ליטול (וכן לשאר עושי המצוות המפורטים במשנה בעמוד א) זה שכר "כפועל בטל של אותה מלאכה".
* המשנה מפרטת מה מותר ומה אסור לקנות מהחשוד על הבכורות, והגמרא מפרטת את הטעם לכך.
* המשניות מפרטות מה מותר ומה אסור לקנות מהחשוד על השביעית ומהחשוד על מכירת תרומה בתורת חולין.
•
בכורות דף ל
מספר צפיות: 14
דף ל עמוד א
* הגמרא מבררת את הטעם לדיני המשנה: "החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות, החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית, החשוד על זה ועל זה חשוד על הטהרות, ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד לא על זה ולא על זה".
* רבי יהודה חולק על המשנה וסובר ש"החשוד על השביעית חשוד על המעשרות".
* רבי מאיר חולק על המשנה וסובר ש"חשוד על המעשר חשוד על השביעית".
דף ל עמוד ב
* גר שקיבל עליו דברי תורה - אפי' נחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה והרי הוא כישראל מומר.
* הגמרא מפרטת דינים שונים בנוגע למי שבא לקבל על עצמו "חבירות".
* מיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול בעצמן שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם.
•
בכורות דף לא
מספר צפיות: 19
דף לא עמוד א
* חבר / לוי / כהן שחזרו בהם למעשיהם הרעים - לדעת ר' מאיר: אין מקבלים אותם שוב לעולם, לדעת רבי יהודה: תלוי אם חזרו למעשיהם הרעים בסתר או בגלוי, לדעת רבי שמעון וריב"ק: תמיד מקבלים אותם.
* חבר ונעשה גבאי ואח"כ פרש מן הגבאות - אין מקבלים אותו, אך חזרו לומר שכן מקבלים אותו.
* כהן שיש ברשותו בכור אינו רשאי לראות את מומו כדי להתירו.
* המשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת את ההבדל בין בכור ומעשר לאחר שנפל בהם מום לבין שאר הקרבנות לאחר שנפל בהם מום.
דף לא עמוד ב
* הגמרא מבארת את כוונת המשנה שמאחר והתירו חכמים את הקרבנות (חוץ מבכור ומעשר) שנפסלו שיהיו נמכרים ונשחטים באיטליז ונשקלים בליטרא, לכן הפודה יפדה יותר ביוקר וכך ההקדש ירוויח.
* כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר.
* אביי מבאר את הברייתא שמעשר בהמה של יתומים התירו חכמים שיהיו מוכרים אותו בהבלעה, ורבא מבאר את הברייתא שמעשר בהמה של יתומים העמידו חכמים על דין תורה והתירו למכור כדרכו.
•
בכורות דף לב
מספר צפיות: 23
דף לב עמוד א
* הגמרא מבררת אם מותר למכור בשר מעשר בהמה על ידי הבלעת דמיו במחיר העצמות שבו.
* הגמרא מבררת באריכות את המקור לכך שאסור למכור מעשר בהמה.
* לדעת רב ורבי יוחנן ולדעת רבא: המקור לכך נלמד מחרמים.
* חרמים: כל זמן שהן בבית בעלים - הרי הן כהקדש לכל דבריהם, נתנן לכהן - הרי הן כחולין לכל דבריהם.
דף לב עמוד ב
* לדעת רב אשי: המקור לכך שאסור למכור מעשר בהמה נלמד מהמילים "לא יגאל" שמשמעותן היא "לא ימכר".
* במשנה נאמר שלדעת בית הלל מותר להאכיל בכור בעל מום אפילו לעובד כוכבים, והגמרא מבארת שזו דעת בית הלל לפי רבי עקיבא.
•
בכורות דף לג
מספר צפיות: 19
דף לג עמוד א
* בכור בעל מום - לדעת ב"ש: אסור באכילה לנידות, ולדעת ב"ה: מותר באכילה לנידות.
* הפשטת עור הבהמה כולו שלם דרך הרגלים כלפי הראש - אסורה ביו"ט, אסורה בבכור, אסורה בפסולי המוקדשים. (הגמרא מבררת מי שנה דינים אלו ומה הטעם).
דף לג עמוד ב
* במשנה ובברייתא מובאות דעות שונות אם והיכן מותר להקיז דם לריפוי בכור בהמה.
* הגמרא דוחה את ההצעה להשוות בין המחלוקת כאן לענין הקזת דם בבכור לבין המחלוקת בחבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה לענין שימורה מטומאה.
* הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב, במסרס אחר מסרס שהוא חייב, לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום.
•
בכורות דף לד
מספר צפיות: 11
דף לד עמוד א
* ר' אליעזר סובר שיש אם למסורת.
* "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי" - מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר בעניין שימור תרומה שנולד בה ספק טומאה היא האם תרומה זו נחשבת לתרומה ראויה (שמא יבוא אליהו ויטהרנה) ונכללת במילה "לך".
* שמואל פסק הלכה כרבי שמעון שבברייתא, שמותר אף לשחוט על מום שנעשה בבכור בשעת הקזת הדם.
דף לד עמוד ב
* הגמרא מיישבת את הסתירה בדעת רבי אליעזר וחכמים בין המשנה בעמוד א לבין המשנה במסכת נגעים.
* הגמרא מסתפקת בדעת רבי אליעזר (לגבי בהרת שקצצה במתכוין) מתי הוא נטהר מהנגע הראשון - מיד כשיולד בו הנגע השני או רק לאחר שיטהר מהנגע השני.
* למסקנת הגמרא: הצורם אוזן בכור - לא קנסו בנו אחריו.
•
בכורות דף לה
מספר צפיות: 17
דף לה עמוד א
* אם מישהו הטיל מום בבכור בכוונה כדי להתירו בשחיטה - אסור לשחוט את הבכור על אותו מום, ואם הטיל מום שלא בכוונה כדי להתירו - מותר.
* בעט בבכור שרדף אחריו, ועשה בו מום - הרי זה שוחטין עליו (וישנה מחלוקת אם דין זה הוא גם אם בעט בו לאחר שהסתיימה הרדיפה).
* מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם.
* לדעת רבי מאיר: החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו.
דף לה עמוד ב
* הגמרא מביאה (מסוף עמוד א) מחלוקת אמוראים בביאור המשנה (שבסוף עמוד א) ודנה בהם.
* בכור הנמצא בבית כהן ונפל בו מום - לדעת רבי יהושע בן קפוסאי: צריך שני אנשים מן השוק שיעידו שהמום נפל מעצמו, לדעת רשב"ג: אפילו בנו ובתו של הכהן נאמנים להעיד על כך, לדעת רבי יוסי: בני ביתו לא נאמנים, אך אחד מהשוק בלבד נאמן.
* ספק בכור שנולד בבית ישראל (ודינו שהישראל אוכלו כאשר הוא בעל מום) - לדעת רב קטינא: צריך שנים מן השוק להעיד עליו שנפל המום מעצמו, ולדעת רב נחמן: הבעלים יכולים להעיד עליו.
* הגמרא מכריעה להלכה כדעת רשב"ג, ומכריעה להלכה שאשתו לא יכולה להעיד על כך כי "אשתו כגופו".
דף:
1
2
3
4
1
2
3
4
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי |
אודות
|
צור קשר
|
הוספת תכנים
|
רשימת תפוצה
|
הקדשה
|
תרומות
|
תנאי שימוש באתר
|
מפת האתר