דף נב עמוד א
* הגמרא מביאה את המקורות לדיני המשנה, שבכור אינו נוטל פי שנים בנכסי האם, ואינו נוטל בשבח, ואינו נוטל בראוי כבמוחזק.
* בעל חוב גובה את השבח, אך אשה לא גובה את כתובתה מהשבח.
* שבח ששבחו הנכסים בין היבום לחלוקה של הנכסים בין האחים - לדעת אביי: היבם נוטל את חלק אחיו, לדעת רבא: היבם לא נוטל את חלק אחיו. (אך לדעת כולם: שבח שהשביחו הנכסים בין מיתת האב ליבום - היבם לא נוטל בזה את חלק אחיו).

דף נב עמוד ב
* לדעת ר"מ: הבכורה והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו והמתנה, לא חוזרים ביובל, לדעת חכמים: המתנה חוזרת ביובל, לדעת רבי אלעזר: כולם חוזרים ביובל - והגמרא מבארת את טעמיהם.
* לדעת רבי יוחנן: האחים שחלקו ביניהם את ירושת אביהם - לקוחות הן ומחזירים זה לזה ביובל.
* רבי יוחנן בן ברוקה סובר שהבעל יורש את אשתו מדין תורה, אך אם הורישה לו בית קברות שקבורים בו בני משפחתה, אז משום פגם משפחה יחזיר להם את בית הקברות ויטול דמים.

דף נג עמוד א
* פרק תשיעי, המתחיל בתחילת עמוד זה, עוסק בדיני מעשר בהמה.
* לדעת רבי עקיבא: לא מקריבים במקדש מעשר בהמה שהופרש בחו"ל.
* במשנה נאמר שמעשר בהמה נוהג בחו"ל - ובגמרא מבואר שניתן לומר שהמשנה היא כדעת רבי עקיבא, והכוונה היא שבחו"ל יש חיוב להפריש מעשר בהמה (אף שלא מקריבים אותו).
* הסיבה שאין מפרישים מעשר בהמה בזמן הזה הוא מחשש תקלה.

דף נג עמוד ב
* לא תיקנו שבעל הבהמה יטיל מום בכל הבהמות שבעדרו, כדי שלא תקדש אף אחת מהן לקרבן מעשר בהמה וכך לא יבוא לידי תקלה, כי מהרה יבנה בית המקדש ויהיה צורך בבהמות ללא מום להקרבה.
* המשנה שאמרה שאין חיוב הפרשת מעשר בהמה מבהמות של קדשים, עסקה בקדשים קלים וחידשה דין זה לדעת רבי יוסי הגלילי הסובר שקדשים קלים ממון בעלים הם.
* בברייתא ובגמרא מבואר המקור לכך שחדש וישן לא מתעשרים מזה על זה, והמקור לכך שכבשים ועיזים כן מתעשרים מזה על זה.

דף נד עמוד א
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת את המקור לכך שאין תורמים מעשר דגן ממין על שאינו מינו.
* כל חיוב שתקנו חכמים, תקנוהו כעין החיוב בדאורייתא, ולכן גם בשני מינים שאינם דגן תירוש ויצהר אי אפשר לעשר מזה על זה.

דף נד עמוד ב
* הגמרא מביאה את המקור לכך שאי אפשר לעשר מעשר בהמה מבקר על צאן ומצאן על בקר, ואת המקור לכך שכבשים ועיזים מתעשרים מזה על זה.
* הגמרא מבררת מדוע לא לומדים מהפסוק "וכל חלב תירוש ודגן" שכל מיני דגן יתעשרו מזה על זה.
* מניין הבהמות שצריך שתהיינה לאדם בצדדים ובאמצע (במרחק 16 מיל) כדי שתצטרפנה יחד לחיוב מעשר בהמה - לדעת רב: חמש מכאן וחמש מכאן וחמש באמצע, לדעת שמואל: אפילו חמש מכאן וחמש מכאן ואחד באמצע.

דף נה עמוד א
* הטעם שרבי מאיר סובר שהירדן מפסיק למעשר בהמה - לדעת רבי אמי: משום שאין יכולין לילך זו אצל זו, לדעת רבי יוחנן: כי הכתוב עשאו גבול בפני עצמו.
* אין ירדן (שאמר רבי מאיר בנוגע למעשר בהמה) אלא מבית ירחו ולמטה.
* לדעת רבי יוחנן: למה נקרא שמו "ירדן"? שיורד מדן.
* עיקרו של הירדן הוא ממערת פמייס.
* כבד שנימוח מטמא ברביעית.
* הנודר ממים הבאים מנהר פרת - אסור בכל מימות שבעולם.

דף נה עמוד ב
* לדעת רבי מאיר: השם של נהר פרת הוא "יובל", ולמה נקרא שמו "פרת"? שמימיו פרים ורבים.
* לדעת שמואל: הנהר מתברך ממקום נביעתו יותר ממה שהגשמים מוסיפים עליו.
* לדעת רב: כשיורד גשם בארץ ישראל, נהר פרת הוא העד הגדול על כך בבבל (כי נהר פרת יורד מארץ ישראל לבבל).

דף נו עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה (שבסוף העמוד הקודם) שהקונה או מקבל במתנה בהמות פטור ממעשר בהמה.
* קנה עשרה עוברים של בהמות במעי אמם - כולם מתחייבים במעשר בהמה.
* בברייתא מבואר באיזה אופן בהמת אתנן זונה חייבת במעשר, והגמרא דנה בכך.

דף נו עמוד ב
* זונה נכרית - אתננה אסור בהקרבה, וכהן הבא עליה אינו לוקה משום "לא יחלל זרעו"; זונה ישראלית - אתננה מותר, וכהן הבא עליה לוקה משום "לא יחלל זרעו".
* בברייתא ובגמרא מבואר המקור לדין המשנה ששותפים פטורים ויורשים חייבים במעשר בהמה.
* יורשים שחלקו בבהמות שירשו מאביהם, אך לא חלקו בכספים שירשו מאביהם - פטורים מהוספת הקלבון למחצית השקל (למרות שחלקו בבהמה).
* אם חלקו את הירושה לפי מספר הגדיים והתיישים שהיו בה וחזרו והשתתפו - לדעת רב ענן: אין דינם כשותפים וחייבים במעשר בהמה, ולדעת רב נחמן: דינם כשותפים ופטורים ממעשר בהמה.

דף נז עמוד א
* לדעת רבי יוחנן: האחים שחלקו את ירושת אביהם - הם נחשבים כלקוחות, ולכן הם מחזירים את הקרקעות זה לזה ביובל, ומחלקים שוב את הקרקעות ביניהם.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לדין המשנה שכלאים וטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן והיתום פטורים ממעשר בהמה.
* הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר וטומטום ואנדרוגינוס - כולם נכנסים לדיר להתעשר, ורבי שמעון חולק לגבי טומטום ואנדרוגינוס.

דף נז עמוד ב
* הגמרא מביאה כמה עדויות (על תופעות מוזרות) שהעיד רבי ישמעאל בן סתריאל, ומהעדות הראשונה מתברר טעמו של רבי יהושע שאמר במשנה שכל עוד עור הבהמה קיים אין הולד שלה נחשב יתום.
* במשנה מובאות דעות שונות מה הם הזמנים שתיקנו חכמים להפריש בהם מעשר בהמה.
* התנאים נחלקו מתי הוא ראש השנה למעשר בהמה (אחד בתשרי או אחד באלול או ספק מה מביניהם).

דף נח עמוד א
* הגמרא מבארת את הטעמים לדעות התנאים שבמשנה (בעמוד הקודם) בנוגע לזמני הגורן.
* אי אפשר לעשר בהמה ביום טוב כי אסור לצבוע ביום טוב, ואת הבהמה העשירית צובעים בצבע אדום כדי לסמן שחלה עליו קדושת מעשר.
* בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה (=רבי עקיבא, רש"י).
* לדעת בן עזאי: נולדו לו ה' באב וה' באלול - אין מצטרפין, ה' באלול וה' בתשרי - אין מצטרפין, ה' בתשרי וה' באב - מצטרפין.

דף נח עמוד ב
* רבא מבאר שלדעת בן עזאי אם נולדו לו חמשה באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין, ולא חוששים שמא יטול מאלו שנולדו באב או בתשרי.
* "כל אשר יעבור תחת השבט" - צריך שהבהמה תעבור בעצמה ולא שיעבירוה אחרים.
* מצוה למנות את כל הבהמות בשבט, אך אם לא מנאם בשבט או שמנאם רבוצים או עומדים - מועיל המנין וחל המעשר.
* אף אם לא קרא את שמו של העשירי "עשירי" - חלה עליו קדושת מעשר.
* הגמרא מבארת את טעמו של רבי יוסי ברבי יהודה הסובר שאף בנוטל בהמות ללא מנין ומפריש מהם למעשר חלה קדושת מעשר על הבהמה שהפריש.

דף נט עמוד א
* לדעת רבא: אם יצאו מהדיר תשע בהמות ומנה אותן - חלה על העשירי קדושת מעשר אף אם עדיין לא יצא מהדיר ולא מנאו. (והגמרא מבררת את המקור לדעתו).
* קרא לתשיעי "עשירי" ונשתייר העשירי בדיר - לדעת ברייתא אחת: התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר, לדעת ברייתא שנייה (רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון): התשיעי חולין.

דף נט עמוד ב
* לדעת רבא: מנין הראוי פוטר (=היו לו עשר בהמות בדיר, ויצאו מקצתן בפתח ומנאם, ומת אחד מהנשארים בדיר או שיצא בפתח אחר - אלו שכבר מנה פטורים מלחזור ולהתעשר).
* לדעת רבא: לא רק ודאי מנין הראוי פוטר אלא גם ספק מנין הראוי פוטר.

דף ס עמוד א
* היו לו 15 טלאים - כונסן לדיר ומוציא 10 ונוטל מהן אחד, והשאר מצטרפין לגורן אחר; אך אם היו לו 19 טלאים ובדיר היו שני פתחים ויצאו 9 בפתח זה ו-9 בפתח זה - כונסן לדיר ומוציא 10 ונוטל מהן אחד, והשאר פטורין.
* אם יצאו הטלאים מהדיר בזוגות, ומנה כל זוג כאחד - לדעת רב מארי בביאור דברי רבי יוחנן: למנין שלו הוא קדוש, לדעת רב כהנא בביאור דברי רבי יוחנן: למנין בהמות הוא קדוש.

דף ס עמוד ב
* בברייתא מובא המקור לדין המשנה: "קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין", והגמרא מביאה שר' אלעזר ב"ר שמעון חולק וסובר ש"לעולם אין אחד עשר קדוש עד שישתוק בתשיעי ויקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי".
* אם יצאו שנים בתשיעי, לדעת רבא: קראן "תשיעי" - עשירי וחולין מעורבין זה בזה, קראן "עשירי" - עשירי ותשיעי מעורבין זה בזה.
* לדעת רבי: קרא לעשירי "אחד עשר", ולאחד עשר "עשירי" - אין אחד עשר קדוש, ודין זה הוא רק אם יש לו עוד הרבה בהמות שהוא צריך להפריש עליהם מעשר, ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה: אחד עשר קדוש.

דף סא עמוד א
* יצאו שנים בעשירי וקראם "עשירי" - למסקנת הגמרא, הברייתא הסוברת שבמקרה זה הדין הוא ששניהם ימותו, עוסקת בדין מעשר בהמה בזמן הזה וימותו משום חשש תקלה.
* האומר לשלוחו "צא ועשר עלי", והלך ובטעות קרא לתשיעי "עשירי" - לדעת רב פפי בשם רבא: קדוש התשיעי (ויאכל אותו לאחר שיפול בו מום), לדעת רב פפא בשם רבא: אינו קדוש התשיעי.

הדרן עלך מסכת בכורות