דף ד עמוד א
* "מלאתך ודמעך לא תאחר" - מפסוק זה לומדים שאין לאחר את הפרשת הביכורים ("מלאתך") לאחר הפרשת התרומה ("דמעך").
* הקדים הפרשת תרומה להפרשת ביכורים - לדעת רבי אלעזר: לוקה, לדעת רבי יוסי ברבי חנינא: לא לוקה.

דף ד עמוד ב
* הגמרא מביאה שישנה מחלוקת תנאים אם לוקים על לאו שאין בו מעשה (שנחלקו התנאים אם המותיר בפסח לא לוקה כי זהו לאו שניתק לעשה או כי זה לאו שאין בו מעשה).
* כל דבר שציותה עליו התורה שלא לעשותו, ובכל זאת עשאו אדם באיסור - לדעת אביי: הועילו מעשיו (ולכן לוקה), לדעת רבא: לא הועילו מעשיו (אך לוקה כי עבר על ציווי התורה).

דף ה עמוד א
* לאורך כל הדף (ועד סוף דף ו עמוד א) הגמרא מקשה קושיות שונות על אביי ורבא (שנחלקו אם "כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד מהני" או "לא מהני") ומתרצת.
* הקושיות בעמוד זה הם מהדינים הבאים: אונס שגירש, תורם מן הרעה על היפה, תורם ממין על שאינו מינו, חרמים.

דף ה עמוד ב
* הקושיות בעמוד זה הם מהדינים הבאים: תמורה, בכור, מעשר בהמה, המקדים תרומה לביכורים, אלמנה לכהן גדול, המקדיש בעלי מומים למזבח, המקדיש תמימים לבדק הבית.
* הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, קודם מירוחם בגורן כשעדיין לא התחייבה התבואה בתרומה - פטור מתרומה גדולה.

דף ו עמוד א
* הגמרא ממשיכה בעמוד זה להקשות קושיות שונות על אביי ורבא (שנחלקו אם "כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד מהני" או "לא מהני") ומתרצת.
* הקושיות בעמוד זה הם מהדינים הבאים: שינוי בגזילה, משכון, פאה.
* לדעת רב אשי: אביי ורבא נחלקו בנוגע לריבית קצוצה אם בית דין כופים את המלוה להחזירה ללוה.

דף ו עמוד ב
* רב אחא בריה דרב אשי דוחה את דברי רב אשי, ולכן למסקנת הגמרא מחלוקת אביי ורבא היא "בשינוי קונה" / "בהני שינויי דשנינן".
* המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח עובר משום: בל תקדישו, בל תשחטו, בל תזרקו, בל תקטירו כולו, בל תקטירו מקצתו, ולדעת ר' יוסי בר' יהודה עובר אף על קבלת הדם.
* אם הקדיש בעל מום לשם שעיר המשתלח עובר משום בל תקדישו.

דף ז עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לדעת רבי יוסי ברבי יהודה הסובר שעוברים אף על קבלת הדם של בעל מום לשם קרבן.
* הגמרא דוחה את האפשרות שדברי הברייתא בעמוד הקודם (שהמקדיש בעלי מומים לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות) עוסקים רק בתם שנעשה בעל מום והקדישו או באופן שמקדישו על ידי תמורה.
* לדעת רבא: המקדיש בעל מום בקדושת דמים כדי למוכרו להביא מדמיו נסכים למזבח - לוקה.

דף ז עמוד ב
* ת"ק ורבי נחלקו אם המקדיש בעל מום לדמי נסכים לוקה או לא.
* המקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה ובלא תעשה.
* המעלה אברי בעלי מומים לגבי מזבח ומקטירם שם - לדעת רבא: לוקה פעמיים, לדעת אביי: לוקה פעם אחת.
* לדעת רב נחמן בשם רבה בר אבוה: המשנה במעשר שני, שמתירה לכהן למכור בכור תם חי, עוסקת בזמן הזה אך לא בזמן בית המקדש.

דף ח עמוד א
* הגמרא מביאה (מסוף העמוד הקודם ועד תחילת העמוד הבא) מספר קושיות על רב נחמן (שאמר שהמשנה במעשר שני, שמתירה לכהן למכור בכור תם חי, עוסקת בזמן הזה אך לא בזמן בית המקדש כי אין הכהן זוכה בו אלא רק לאחר הקטרת אימוריו על גבי המזבח), ומתרצת.
* אין עושין עיר הנדחת אלא בבית דין של שבעים ואחד.
* לדעת רבי יוסי הגלילי: קדשים קלים נחשבים ממון בעלים.

דף ח עמוד ב
* הגמרא דחתה את האפשרות לתלות את דברי רב נחמן במחלוקת תנאים.
* לדעת רב חסדא: ההיתר שבמשנה במעשר שני, שמותר לכהן שקיבל בכור מישראל למוכרו כשהוא תמים, אינו אמור אלא בכהן שמוכרו לכהן אחר, אבל אסור לכהן למוכרו לישראל (מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות).
* אין רואין בכור לישראל (לבודקו אם יש בו מום המתירו באכילה) אלא אם כן כהן עמו.

דף ט עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה (שניתן להמיר מן הצאן על הבקר ולהיפך, ומן הכבשים על העזים ולהיפך, מן הזכרים על הנקבות ולהיפך, מן התמימים על בעלי מומין ולהיפך [ורק בבעלי מומין שקדם הקדישן את מומן]).
* לדעת ת"ק ניתן להמיר "אחד בשנים ושנים באחד" ור"ש חולק, והגמרא מבררת את טעמיהם.
* ריש לקיש סובר ש"מודה ר"ש שממירין וחוזרין וממירין", ורבי יוחנן חולק.

דף ט עמוד ב
* רבי אבין (מסוף העמוד הקודם) מסתפק בדעת רבי יוחנן במקרה מורכב יותר.
* לדעת רבי יהושע בן לוי: על הקדש ראשון - המקדיש מוסיף חומש כשמחללו, אך על הקדש שני (שחילל את הדבר הראשון שהקדיש על דבר אחר) - לא מוסיף חומש. (והגמרא מביאה ספק של רבי אבין על דין זה במקרה מורכב יותר).

דף י עמוד א
* הקדיש אדם קרבן על מנת שיתכפר בו חבירו - המקדיש נחשב לבעלים לעניין הוספת חומש כשמחללו, והמתכפר נחשב לבעלים לעניין זה שהוא זה שיכול להמיר בקרבן זה.
* אדם המקדיש למזבח עובר שבמעי בהמת חולין - לדעת בר פדא: העובר אינו קדוש, לדעת רבי יוחנן: העובר כן קדוש.

דף י עמוד ב
* הגמרא מביאה כמה קושיות (ממשניות ומברייתא) על בר פדא, ומתרצת.
* בר פדא מודה שניתן להקדיש עובר בקדושת דמים.
* קדושת דמים מפקיעה מקדושת בכורה.

דף יא עמוד א
* הגמרא דוחה את האפשרות שמחלוקת בר פדא ורבי יוחנן (שנחלקו אם ניתן להקדיש עובר שבמעי בהמת חולין) היא מחלוקת תנאים.
* למסקנת הגמרא מחלוקת בר פדא ורבי יוחנן היא רק במקרה שמקדיש למזבח עובר שבמעי בהמת חולין בעלת מום, אבל במקדיש עובר שבמעי בהמת חולין תמימה לדברי הכל העובר קדוש.

דף יא עמוד ב
* נחלקו האמוראים באיזה אופן מודה רבי יהודה שפשטה קדושה בכל הבהמה - רב חסדא: אם מקדיש דבר שעושה אותה טרפה, רבא: אם מקדיש דבר שעושה אותה נבילה, רב ששת: אם מקדיש דבר שהיא מתה.
* רבא מביא 2 ספיקות בדין "פשטה קדושה בכולה".
* הקדיש אבר אחד של הבהמה - הגמרא נשארת בספק אם הבהמה נאסרת בגיזה.
* הקדיש את עורה של הבהמה - הגמרא נשארת בספק אם הבהמה נאסרת בעבודה.

דף יב עמוד א
* לדעת המשנה: אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, ולדעת רבי אליעזר: המדומע מדמע כאילו הוא כולו תרומה ודאי.
* לדעת המשנה: אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון, ולדעת רבי אליעזר: זה וזה גורם אסור.
* הגמרא מציעה, שהמשנה שלנו, הסוברת שאין המים השאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון, היא כדעת רבי אליעזר בן יעקב, אך דוחה אפשרות זו (בתחילת העמוד הבא).

דף יב עמוד ב
* למסקנת הגמרא, המשנה (שבעמוד א) הסוברת שאין המים השאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון, היא כדעת יוסף בן חוני.
* לדעת המשנה (שבעמוד א): אם קודם ניתן אפר פרה אדומה בכלי ואחר כך ניתנו עליו המים - פסול, לדעת רבי שמעון: כשר.
* לדעת המשנה (שבעמוד א): אין בית הפרס עושה בית הפרס, לדעת רבי אליעזר: בית הפרס כן עושה בית הפרס.

דף יג עמוד א
* לדעת המשנה (שבדף הקודם): אין מפרישים תרומה מהפירות לאחר שכבר הופרשה מהם פעם אחת תרומה - כדעת רבי עקיבא (ולא כדעת רבי אליעזר וחכמים החולקים עליו).
* הגמרא מבארת את המקור לדעת ת"ק (במשנה בדף הקודם) הסובר שאין תמורה עושה תמורה ואין ולד קדשים עושה תמורה, ומבארת את טעמו של רבי יהודה הסובר שהולד עושה תמורה.
* קדשי בדק הבית לא עושים תמורה - לדעת ת"ק: כי הם לא נקראים "קרבן", לדעת רבי שמעון: דין זה נלמד מדין מעשר בהמה.

דף יג עמוד ב
* הברייתא (מסוף העמוד הקודם) מביאה מחלוקת רבי שמעון ורבי מדוע חזר ונכתב דין תמורה במעשר (אחרי שכבר נאמר דין תמורה בכל הקרבנות כולם).
* דבר הבא לידון בדבר החדש - אין בו אלא חידושו בלבד.
* לדעת רבי שמעון: עולה הבאה מן המותרות (כגון אשם שנדחה מהקרבה וניתק לרעיה ונפל בו מום ומביאים מדמיו עולה) - אינה עושה תמורה, ורבי אליעזר חולק.

דף יד עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מפרטת דברים שונים שיש בקרבנות היחיד ואינם בקרבנות הציבור, ולהיפך.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שבקרבנות ציבור אם עבר זמנם בטל קרבנם.
* לדעת רבי יהושע בן לוי: נסכים הבאים עם הזבח - אין קריבין אלא ביום.

דף יד עמוד ב
* כותבי הלכות - כשורף התורה, והלמד מהן - אינו נוטל שכר.
* דברים שעל פה - אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב - אי אתה רשאי לאומרן על פה.
* עת לעשות לה' הפרו תורתך אמרי מוטב תיעקר (אות אחת מן ה)תורה ואל תשתכח תורה מישראל.
* נזדמנו להם נסכים בלילה, מקדישין אותם לכתחילה בכלי שרת בלילה ומקריבין אותם בלילה, ועלות השחר פוסלת בהן.
* הגמרא מוכיחה ממעשה אבשלום שקרבנות נזיר הם כקרבנות נדר וקרבים בבמת יחיד.

דף טו עמוד א
* הברייתא מפרטת את חישוב השנים לכך שמרד אבשלום היה מקץ 40 שנה ממתי שעם ישראל ביקשו להם מלך.
* נחלקו התנאים במשנה אם חטאת ציבור שכיפרו בעליה וחטאת ציבור שעברה שנתה מתות או רועות עד שיפול בהם מום.
* אבדה חטאתו והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה קיימת - איזו מהן שירצה יקריב, והשניה - לדעת רבי יהודה (לפי שיטת חכמים): תרעה, ולדעת רבי שמעון: תמות.

דף טו עמוד ב
* לדעת רב פפא: אפילו למי שאומר שחטאת צבור שכפרו בעליה - מתה, מודה הוא שחטאת צבור שמתו בעליה - אינה מתה.
* כל אנשי אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר - היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך - לא היו למדין תורה כמשה רבינו.
* שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה.
* משמת משה - אם רבו מטמאין טמאו, אם רבו טהורין טיהרו.
* כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה - לא היה בהם שום דופי (מחלוקת), מכאן ואילך - היה בהן שום דופי.
* כל מקום שמוזכר "חסיד אחד" הכוונה היא או לר' יהודה בן בבא או לר' יהודה בר אילעאי.