כתובות דף צה

דף צה עמוד א
* בגמרא מובאים שלושה תירוצים ליישב את הסתירה בין המשנה שבעמוד זה למשנה שבמסכת גיטין.
* נחלקו התנאים אם אשה יכולה לטעון "נחת רוח עשיתי לבעלי" בכך שחתמה על מכירה שביצע ובאמת לא התכוונה להסכים למכירה.
* אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית.

דף צה עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה שאם התקלקלו נכסי הלווה (במקרה שהלקוחות והמלווה לא גרמו להפסד) הרי שרשאי המלווה לגבות את חובו מהלקוחות של הלווה (היינו: מנכסים משועבדים).
* לדעת אביי: האומר לאשה פנויה "נכסי לך ואחרי מותך לפלוני", ועמדה ונישאת ומתה - הבעל שלה נחשב כמי שקנה את נכסיה בחייה ואין לפלוני כלום.
* איזהו רשע ערום? - זה המשיא עצה למכור בנכסים כדעת רשב"ג (שמשכנע לאדם, שחברו אמר לו "נכסי לך ואחריך לפלוני", למכור את הנכסים לאדם אחר ובכך למנוע את פלוני מלקבל את הנכסים אחרי מות המקבל וכדעת רשב"ג שהמכירה מועילה).
* המשנה הראשונה בפרק אחד עשר, המתחיל בעמוד זה, מפרטת חובות וזכויות של יורשי הבעל ביחס לאלמנתו.