דף פה עמוד א
* אשה שאסרה את ההנאה ממעשה ידיה על קרוביה או על קרובי בעלה - אין בעלה יכול להפר נדר זה, שהרי אין לה בנדר זה עינוי נפש או משום דברים שבינו לבינה.
* שמואל פסק שהלכה כרבי יוחנן בן נורי (שאשה שאסרה את מעשה ידיה על בעלה - יפר, שמא יגרשנה ותהיה אסורה עליו), ולא כדעת ת"ק (הסובר שאינו צריך להפר), ולא כדעת רבי עקיבא (הסובר שיפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו).
דף פה עמוד ב
* שמואל פסק שהלכה כרבי יוחנן הסנדלר (שהמקדיש מעשה ידי אשתו, המותר חולין), ולא כדעת רבי מאיר (הסובר שהמותר הקדש).
* הגמרא הקשתה שיש לכאורה סתירה בין שני הפסקים הנ"ל של שמואל, והביאה ארבעה תירוצים (הצעה לתירוץ ושלושה תירוצים של אמוראים) לקושיה זו (כאשר רק התירוץ האחרון [המובא בדף הבא] לא נדחה).