דף מג עמוד א
* הגמרא מבררת ומביאה שתי אפשרויות כיצד יש מקרה בו "טומאה וביאה" חלות ביחד.
* לדעת רבי יוחנן: ת"ק ורבי סוברים שכהן ונזיר מוזהרים רק על טומאת מת ולא על טומאת גוסס, ולדעת ריש לקיש: ת"ק סובר שהם מוזהרים גם על טומאת גוסס.
* לנזיר אסור להיטמא למתים אפילו הם קרוביו, אך מותר לו להיטמא לכל אדם כשהם מצורעים או זבים.
* אדם אינו מטמא אלא עד שתצא נפשו ואפילו הוא מגוייד ואפילו הוא גוסס.
דף מג עמוד ב
* נחלקו התנאים אם רשאי כהן הדיוט להיטמא לשבעת קרוביו כאשר אין גופם שלם (ורב סובר כחכמים האוסרים, ולא כרבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב המתירים).
* איזהו מת מצוה? - כל שאין לו קוברים, קורא ואחרים עונים אותו - אין זה מת מצוה.