דף סב עמוד א
* הגמרא מבררת מה מלמד הפסוק "איש כי יפליא נדר בערכך" האמור בפרשיית ערכין.
* יש מחלוקת אם דין "מופלא סמוך לאיש" (=זכר בן י"ב / נקבה בת י"א, אם הם בכלל איש ויכולים לנדור) זה מדאורייתא או מדרבנן.
* הגמרא מבררת מה מלמד הפסוק "כי יפליא" האמור בפרשיית נזיר.
* "ידים שאינן מוכיחות" - נחלקו האמוראים אם "הויין ידים" או לא.
* היתר נדרים - פורחין באויר ואין להן על מה שיסמוכו, ורבי אליעזר חולק וסובר שיש להם על מה שיסמוכו.
דף סב עמוד ב
* האדון לא יכול להפר נדרי עבדו (ולכן כשהעבד יוצא לחירות הוא משלים את נזירותו שקיבל כשהיה עבד).
* בברייתא נאמר: "למה רבו כופו לנזירות אבל לא לנדרים ולערכין", והגמרא מבררת מה כוונת הברייתא.
* נדרי ושבועות העבד - אינם חלים.
* עבד שקיבל נזירות וברח מרבו, נחלקו התנאים אם אסור בשתיית יין, והגמרא מבררת את טעם המחלוקת.
* לדעת שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות ואין צריך גט שיחרור.