דף נח עמוד א
* לדעת רבי שמעון: השוחט חולין בעזרה ונמצאת טריפה - הבשר לא נאסר בהנאה, והמקדש בו אישה הקידושין חלים.
* כל איסורי הנאה - אם מכר אותם וקידש בדמיהם, מקודשת (כי הדמים לא נאסרים בהנאה), חוץ מעבודת כוכבים ושביעית (שבהם הדמים כן נאסרים בהנאה).
* לדעת עולא: "טובת הנאה" (=הזכות שיש לישראל במתנות כהונה לתת אותם לכהן שירצה) אינה נחשבת לממון לקדש בזה אישה.
דף נח עמוד ב
* הגמרא דוחה (בארבעה אופנים שונים) את האפשרות שהתנאים נחלקו אם "טובת הנאה" נחשבת לממון.
* הנוטל שכר לדון - דיניו בטלים, להעיד - עדותו בטלה, להזות ולקדש - מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה.
* המקדש בשכר הבאת אפר פרה אדומה ממקום למקום או בשכר מילוי המים - מקודשת.
* במשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, מובא שהאומר לחברו צא וקדש לי אישה פלונית והלך וקדשה לעצמו - מקודשת לשני (אלא שנהג בו מנהג רמאות).