דף כג עמוד א
* למסקנת הגמרא, רבי יוחנן מחייב על נזקי אש גם משום "חציו" (מדין אדם המזיק, כאדם הזורק חץ והזיקה) וגם משום "ממונו" (מדין ממונו המזיק, כמו שחייב על שורו או בורו שהזיקו). (ובגמרא וברש"י מבואר מה ה"איכא בינייהו" בינו לבין ריש לקיש).
* מהמשנה ניתן להסיק שדרך הכלב לחתור דלתות ולהיכנס, ואין זה דבר משונה (ולפיכך יש לחייב את בעל הכלב שחפר ברגליו ופתח את הדלת ונטל את הגחלת - בנזק שלם כדין נזקי שן ורגל ולא בחצי נזק כדין נזקי קרן).
דף כג עמוד ב
* מהמשנה ניתן להסיק שפיה של פרה האוכלת בחצר הניזק נידון כרשות הניזק ולא כרשות בעליה (ולכן חייב על אכילתה מדין "שן").
* לענין חיוב מיתה חייב השור אף אם הרג ברשות המזיק.
* השור נעשה מועד אם נגח שלוש נגיחות בשלושה ימים לדעת רבי יהודה, ולדעת רבי מאיר אף אם נגח שלוש נגיחות ביום אחד. (והגמרא מבררת את טעמיהם).