דף כז עמוד א
* הגמרא מביאה מימרות נוספות של רבה.
* על חיוב תשלומי בושת חייב כאשר נתכוין להזיק ואע"פ שלא נתכוין לבייש.
* המניח גחלת על לבו של חברו ומת חברו (אך היה יכול לסלק את הגחלת) - פטור, ואם הניח את הגחלת על בגדו של חברו ונשרף הבגד - חייב.
* פרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק ברובו בענייני נזקים הבאים על ידי אדם.
* המשנה הראשונה עוסקת באדם המניח את כליו ברשות הרבים ובא אחר והזיקם או הוזק בהם.
דף כז עמוד ב
* לגבי ספק המתעורר בדיני ממונות אין הולכים לפי מנהג רוב בני אדם.
* הגמרא מקשה על האמור במשנה בתחילת הפרק ("המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור") מדוע פטור, ומביאה ארבעה תירוצים.
* נחלקו האמוראים אם יש חיוב על אדם ההולך בדרך להיזהר בהליכתו (ולכן נחלקו במקרה שנתקל והזיק אם חייב או לא).
* נחלקו האמוראים אם אדם רשאי לעשות דין לעצמו (בלי לתבוע את חברו לבית דין), אך במקום שיש הפסד (אם ימתין וילך לתובעו בבית דין) לדעת כולם רשאי.