דף כח עמוד א
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מקשה ארבע קושיות מברייתות על הסובר שאדם לא רשאי לעשות דין לעצמו שלא במקום הפסד, ומתרצת.
* הגמרא מקשה ארבע קושיות ממשניות וברייתות על הטענה שאדם רשאי לעשות דין לעצמו במקום הפסד, ומתרצת. (ע"פ רש"י)
* דרך שכבר הורגלו בני רשות הרבים בהליכתו, אסור לקלקלו וליטלו מהם.
* המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו - חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה, ופטור מן המעשר.
דף כח עמוד ב
* רב ושמואל נחלקו על איזה נזק מחייבת המשנה את המניח תקלה ברשות הרבים ולא הפקירה - לדעת רב חייב על נזקי כלים ופטור על נזקי אדם, ולדעת שמואל להיפך.
* בברייתא נאמר שאם הניח אדם את אבנו ברשות הרבים ובא אדם אחר עם צלוחית ביד ונתקל ונשברה צלוחיתו, חייב המניח בתשלומי נזק הצלוחית - לדעת רב מדובר שלא הפקיר את האבן ולדעת שמואל דין זה הוא לשיטת רבי יהודה.
* נחלקו הלישנות בדעת רבי אלעזר אם דין הברייתא אמור גם כאשר בא אדם ונתקל בקרקע (ולא באבן) ונשוף הכלי באבן.