דף לג עמוד א
* אדם מחויב במצות פריקה כאשר נמצא עד מרחק של ריס מהחמור שרובץ תחת המשא.
* לאחר שהטעין את המשא מדדה עמו עד פרסה (שמא יחזור ויפול).
* במשנה נאמר: אבדת אביו ואבדת רבו - של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא, ובברייתא נחלקו באיזה רב מדובר (לדעת רבי מאיר: רבו שלימדו חכמה ולא רבו שלימדו מקרא ומשנה, לדעת רבי יהודה: כל שרוב חוכמתו הימנו, לדעת רבי יוסי: אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת).
* תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה וקורעים זה על זה.
* רב חסדא ישב ארבעים תעניות בגלל שהחליש את דעתו של רב הונא, ורב הונא ישב ארבעים תעניות בגלל שחשד ברב חסדא.
* העוסקים במקרא - מדה ואינה מדה (=דרך טובה היא מעט), במשנה - מדה ונוטלים עליה שכר, גמרא - אין לך מדה גדולה מזו, ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא.
דף לג עמוד ב
* תלמידי חכמים - שגגות נעשות להם כזדונות (העבירות שעברו בשגגה מחמת שלא ידעו את ההלכה בבירור נחשבות כעבירות שעברו בזדון כיון שהיה עליהם ללמוד כראוי), ולעמי הארץ - זדונות נעשות להם כשגגות.
* פרק שלישי ("המפקיד") המתחיל בעמוד זה עוסק בדיני פקדון ובחיוביו של השומר.
* במשנה נאמר "המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים..." - והגמרא מבררת מדוע המשנה נקטה גם בהמה וגם כלים.